במסגרת ייצוג לקוחותינו בתחומי פשיטת הרגל ו/או האישות, נתקלנו רבות בסוגית ביטול הענקה, קרי "כל העברה", לרבות מתנה, משכון או שיעבוד אחר, ויתור על חוב או ויתור על זכות תביעה עקב פשרה בתום לב, המתבצעת לצד שלישי כלשהו ולרוב לבת הזוג כאשר חלק ניכר של הדיונים בבקשות לביטול הענקה סובב סביב הענקה של חייב לבת זוגתו במועדים הסמוכים לפירוד ביניהם.
הסכמי ממון בין בני זוג משמשים לעיתים ככסות להברחת נכסים אל בן הזוג מצד החייב, ובית המשפט של פשיטת רגל, כאשר הוא נתקל בהסכם ממון הכולל הענקה מפושט הרגל אל בן הזוג, מוסמך לבדוק את טיבו ומהותו של הסכמים שכאלו, ואף לבטלם. לפיכך, נוכח התמחות משרדנו גם בתחום דיני האישות עלה בידינו לשכנע את המנהל המיוחד שלא להידרש להליך של ביטול ההענקה מול הגרושה או הפרודה, אלא להליך של משא ומתן מולה ועריכת הסכם במסגרתו היא נוטלת חלק מסוים בפרעון חובותיו של החייב מתוך הרכוש אשר הוענק לה.
סוגיית ביטול ההענקה מוסדרת בסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), שכותרתה "ביטול הענקות". הרעיון המרכזי העומד בבסיסו של סעיף 96 לפקודה הינו לבטל הענקה של נכסים שביצע החייב ללא תמורה, או בתמורה מופחתת, בתקופה הסמוכה למועד פשיטת הרגל. הענקות אלו, אשר באופן טבעי מקטינות את מסת הנכסים של החייב, יבוטלו בתנאים מסוימים ואם אכן יתברר כי אלו פגעו בכושר הפירעון שלו מול נושיו ויפגעו באחוז הדיבידנד אשר ישולם להם בסופו של הליך או יפגעו בעיקרון השוויון בין הנושים. במילים אחרות, כאשר אדם מבין שמצבו הכלכלי הולך ומידרדר מוטלת עליו האחריות להיות הוגן עם נושיו, אשר כספם נמצא (או לא נמצא) אצלו. אין זה סביר כי בדיוק בשעה זו יפתח פושט הרגל "נדיבות" חריגה כלפי צדדים שלישיים אחרים (בדרך כלל קרוביו) ויעביר את נכסיו ללא תמורה אליהם.
זכותם של הנושים להגנה על קניינם הינו מאבני היסוד של דיני פשיטת הרגל; ואולם, בבואו של בית המשפט לדון בביטול הענקה עליו לשקול את זכויות הנושים מול זכויותיו של מקבל ההענקה המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפיכך, אין בית המשפט רשאי להקל ראש בביטול הענקה ולהופכה לעניין של מה בכך, או עניין טכני הנעשה.