ניתן לי הכבוד להנחות ערב עיון שעסק בנושא "אפרטהייד מגדרי בדיני מזונות", במסגרתו נשאתי הרצאות בשני נושאים: האחד, נשוא מאמר זה, והשני בנושא "מזונות ילדי גניבת זרע ומזונות ילדים מרדניים", אשר יפורסם במסגרת מאמר נפרד.
מאבקי הכוח על מזונות הקטינים של קבוצות שונות בחברה – אבות, חד הוריות ופמיניסטיות, קיימים מקדמת דנא, אולם המסר שלי הוא – שאלו מאבקים מיותרים לחלוטין, שכן כולן מעונינות בהשגת אותה מטרה – טובת הילד, ולפיכך מטרת מאמר זה איננה לצדד במגדר זה או אחר, אלא מטרתו אחת – להציף את האבסורדום הטמון במצב דהיום, ולהציע פתרונות לטובת אותם קטינים.
אכן, מזונות קטינים– נושא הטומן בחובו השלכות כבדות משקל על כלל הדמויות המרכיבות תא משפחתי שהתפרק, ולפיכך אין תימה כי מתרחשים לגביו מאבקי כוחות, אולם הבא נניח על השולחן אקסיומה ברורה – עקרון טובת הילד הוא שאמור להוביל אותנו כנר לרגלינו בבואנו לקבל החלטות בנושא,תוך עריכת מלאכת איזונים חוקתית, המערבת שיקולים ופרמטרים שונים מהדין הכללי והדין האישי, לגבי כלל הצלעות בתא המשפחתי.
אלא מאי, דווקא בישראל המצב הוא שונה לחלוטין. בישראל הצלע הנשית פטורה מהשתתפות במזונות, ואין קשר ממשי בין הכנסותיו בפועל של הגבר לבין שיעור מזונות הקטינים שנפסקים. במקרים חריגים בהם הילדים עוברים למשמורת הגבר, לא נדרשת האשה לשלם מזונות. ואלה אך דוגמאות ספורות לשוני.
דווקא כאשה שהגדירה עצמה כל השנים כפמיניסטית, לא ברור לי כיצד ארגוני הפמיניסטיות והחד-הוריות מבקשות להנציח מצב זה כאשר שוקלים את ההשלכות על טובת הילד, ולעומתן ארגוני הגברים מבקשים בסך הכל כי ינהגו כלפיהם בהיגיון, בצדק, תוך עריכת איזון נכון וראוי, כפי שנהוג בכל העולם.
על מנת לסבר את האוזן אתייחס אך לנתונים ספורים לגבי גובה תשלום המזונות ברחבי מדינות העולם, מתוך מכלול הנתונים שפורסמו בדוח ארגון ה- OECD [Organisation for Economic Co-operation and Development; . הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכל הוא ארגון בינלאומי של המדינות המפותחות המקבלות את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית והשוק החופשי [שפורסם בחודש דצמבר 2013. ממנו עולים נתונים מעניינים ביותר, אם, למשל, נתמקד בנתון הנוגע לממוצע המזונות המשולמים, הרי שהטווח נע בין 581 ₪ בממוצע בפולין, אחריה 686 ₪ בשוודיה, והגבוהים שבהם מגיעים ל – 1757 ₪ בארה"ב, ו – 3213 ₪ בשוויץ. הממוצע בישראל עומד על 4,500 ₪! ועל 2000 ₪ לילד אחד, לעומת לדוגמא על 448 ₪ בשבדיה ו-1165 ₪ בארה"ב.
לא צריך להיות כלכלן או מבין גדול, על מנת להבין את האבסורדום: הרי ידוע לכולנו שכושר ההשתכרות בישראל נמוך בכמחצית מכושר ההשתכרות בארה"ב, אולם הגברים במדינתנו הקטנטונת מחויבים לשלם מזונות הגבוהים בעשרות אחוזים (עד פי 3) מן הגברים בארה"ב, למשל.
בראש ובראשונה נשאלת השאלה: מה קורה בעולם בנושא דמי המזונות? והתשובה פשוטה: ככלל מזונות מחושבים ע"פ נוסחה ברורה, הגוזרת אחוזים מההכנסה הפנויה, תוך שכלול הכנסת האישה. אביא אך מספר דוגמאות מיני רבות, את המעניינות שבהן:
בניו-יורק הבעל משלם פרו-ראטה (האחוז שבין הכנסתו להכנסת האשה) 17% מחיבור משכורתם של שני ההורים, מינוס ההפרשות הסוציאליות, לילד אחד, 25% לשניים, 29% לשלושה, 31% לארבעה, ו-35% לחמישה ומעלה, עם שינויים קלים שכולם מכומתים בנוסחה. בווירג'יניה מחברים את הכנסת שני בני הזוג, בוחנים מה היחס בין ההכנסות, ומכך גוזרים את אחוז המזונות בשיעור 12% לילד אחד. במדינות נוספות ברחבי ארה"ב, אריזונה ועוד הנוסחאות דומות בשינויים קלים. בצרפת שופט משפחה קובע את המזונות ללא נוסחה מחייבת. בדרך כלל מדובר ב-150 יורו עד 170יורו לחודש לילד או כ-15% מהכנסת הגבר נטו לילד, עם הפחתות למספר ילדים. ב-70% ממקרי משמורת משותפת שבוע-שבוע, אין תשלומי מזונות, אלא אם כן יש פער כלכלי ניכר בין האישה לגבר שאז ישולם סכום נמוך עד כ- 100יורו לילד. באוסטריה משכורת הבסיס לצורך חישוב המזונות היא הנטו, ממנה גוזרים 16% על כל ילד עד גיל 6, 18% עד גיל 10, 20% עד גיל 15, ו-22% עד גיל 18. קיימות הפחתות למכביר: למי שיש ילדים קודמים, ובנוסף 2% עבור 2 ילדים. אם הילדים לנים לפחות יומיים בשבוע אצל האב, מופחתים 4% מתוך ה-16%, ועוד.. ועוד. המינימום הוא 160 יורו לחודש, או 800 שקלים. כאשר בסופו של יום קיים מינימום הכנסה פנויה שחייבת להיוותר בידי הגבר, 75% משכר מינימום.
ועתה מתבקשת השאלה: מה קורה בארץ? במדינת ישראל מבחינה חוקית חלות שתי מערכות דינים בנושא, הדתית והאזרחית. על-פי דין, על הגבר לשאת בכל מזונות הילדים ההכרחיים עד גיל 18 וכן, במזונות מדין צדקה.
המשפט הדתי חל על מזונות ילדים, תחת הכותרת "דין אישי", זאת, בהתאם לסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959, על פיו: "(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".
כמזונות הכרחיים נחשבים כלכלה, מזון, ביגוד והנעלה, תשלום מס בריאות וחלקו של הילד בהוצאות אחזקת הדירה, הכוללים את חלקו במדור, וכמו-כן, הוצאות חינוך בסיסיות. מעבר לכך משתלמים בהתאם לגיל הילד אף "דמי טיפול" לאם, הנקבעת כמעט תמיד, כמשמורנית על הקטין. בנוסף, האב נושא במחצית מן הדרוש לילד מדיני צדקה, הוצאות רפואיות הכרחיות, צהרונים, קייטנות, חוגים וכיוצא באלה.
ההורה החייב במזונות ילדיו, על-פי המשפט העברי, הוא האב בלבד. בעניין חיובו המוחלט של האב לזון את ילדיו עד גיל 6 הרי שחובה זו לא כתובה בתורה במפורש, כמצוות עשה. מזונות ילדים כחובה משפטית על האב, מופיעה כתקנה שהותקנה באושא. וכך נכתב בגמרא במסכת כתובות : "באושא התקינו, שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו שהם קטנים". על סמך אושא, "התקינה הרבנות הראשית בשנת תש"ד תקנה, אשר לפיה: חייב האב במזונות ילדיו עד גיל 15, על-פי הסמכות הכללית, העומדת לבית הדין במצבים מיוחדים הדורשים תיקון, על-פי האמור בשולחן ערוך (חושן משפט בסימן ב'). התקנה יצרה חיוב משפטי אבסולוטי על האב למזונות ילדיו הקטינים, מגיל גדילה ועד גיל 15, ולמעשה השוותה את תוקף החיוב ואת הוצאתו לפועל כלפי ילדים מגיל 6 ועד גיל 15 – לקטיני קטנים עד גיל 6".
סבורני, כי אנו ממשיכים בעצמית עיניים, מתוך נוחות, שכן לא קל לערוך שינויים, במיוחד במדינתנו, בה חלה מערכת חוקים מקבילה – המערכת הדתית. במצב זה אנו ממשיכים לעצום עיניים ולשכנע עצמנו כי אנו חיים באותו עולם פריטמיטיבי לפני מאות שנים, בו רק הגבר פרנס, תפקיד גידול הילדים מוטל רק על האשה, ולהזכירכם רק לגבר היתה זכות הצבעה בבחירות וכיו"ב. אלא מאי, אם נרשה לעצמינו לפתוח את העיניים נגלה עולם שונה בתכלית, בו נשים עובדות לפרנסתן, כ-30% מהנשים אף מרוויחות יותר מגברים, לנשים יש כח עצום, עד כדי כך ש 90% מהגירושין הם ביוזמת הנשים, קיימת משמורת משותפת,והפערים בין גברים לבין נשים הצטמצמו כמעט בכל תחומי החיים.
ואם מדברים על שיוויון בין הצדדים, הרי הנשים, אשר במשך שנים רבות נלחמו במלוא תעצומות הנפש, על-מנת לזכות בשוויון המגיע להן, חיות היום, במדינת ישראל, שלא על-פי רוח השוויון, אשר פיעמה בהן. כל זאת, בחסות חוק מיושן, ארכאי, אשר אינו משקף כהוא זה, את המהפכה העצומה שחלה, במעמד האישה, בזכויותיה, בהכנסותיה ובהפיכתה מאשת איש יושבת בית ואם בלבד, לאדם שווה זכויות וערך בעידן המודרני. דווקא בעידן השיווין, אי השוויון בנושא המזונות, גורם לנזקים חמורים לכלל האוכלוסייה, נשים וגברים כאחד, ואף לקטינים.
לא ברורה לי התועלת שמפיקות הנשים הישראליות מהתעקשותן שמגיע לאישה מזונות ברמות שכלל לא היו קיימות בזמן הנישואין, וברי כי הגבר לא יוכל לעמוד בהם, כאשר נוטעים בנשים רוח לוחמנית שהן יקבלו את הכסף באמצעות עונשים, ביטול רישיונות, חסימת כרטיסי אשראי, מאסרים ועוד. כל הגזירות הללו לא יביאו סכומים, שבזמן הנישואין לא הוצאו בפועל והגבר לא יכול היה לייצרם.
כשני עשורים אני רואה את תעשיית אשליית המזונות ממשיכה להרוס גברים יום-יום ולהביאם לפת לחם, ואף לפשיטות רגל כאשר גם במסגרת הליכי פשיטת הרגל המזונות הם "פרה קדושה" שאין לגעת בה במספר היבטים. אולם על כך במאמר נפרד.
אין ולא יכול להיות ספק, כי המפתח לפתרון האבסורדום בנושא דמי המזונות נעוץ בשיווין/באיזון הראוי. כך, כפי שבוחנים את יכולת ההכנסה של הגבר ופוטנציאל ההשתכרות שלו, אותה בחינה בדיוק יש להחיל על האישה. וראינו שהמודלים ברחבי העולם כבר שם, ופועלים בהתאם.
יתרה מזו, אישה גרושה, על המדינה לעודדה לצאת ולרכוש מקצוע ולא לשבת ולהמתין שהגבר ישלם מזונות ולטעון בבית המשפט "אבל מעולם לא עבדתי", ואולי כדאי לקבוע מקצועות מועדפים להכשרה שיש בהם צורך במשק, וכך התגמול לאותן נשים יעשה ע"י המדינה בשיתוף עם מעסיקים במשק. קיימים רעיונות למכביר, אבל חלקן של הקבוצות באוכלוסיה מבקרות שלא לראות את האמת הכואבת, והתוצר הוא הנצחת המצב דהיום.
כאשר ע"פ המשפט הישראלי דהיום, נמצא שרוב האבות נדרשים לשלם חלק ניכר מהכנסתם למזונות הילדים ולעיתים אף את מלוא הכנסתם ויותר,והתוצאה פגיעה בקשר בין האב לילד. והפגיעה בילד מעצימה כאשר האב אינו יכול לשלם את מלוא המזונות שנפסקו לו והאם רודפת אחריו באמצעות שלל הכלים שהעניק לה החוק – כאמור, עיקולים, פקודות מאסר, מסלול מהיר לגביה ועוד.
במצב החקיקתי הקיים, מתבקשת השאלה, איפוא, האם טובת הילד אשר חקוקה בדיבר החמישי שהיא מצווה מדאורייתא, אינה גוברת על תקנת חכמים מדור התנאים באושא? או על משנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך? או על תקנת הרבנות הראשית תש"ד? דומה שאין ספק שהתשובה לכך הינה חיובית.
ואכן, דו"ח ועדת שיפמן הביא עימו בשורה לגברים. דא עקא, יקח זמן רב מידי עד שמסקנות הוועדה יעברו לפסים של תיקון חקיקה בכנסת, הגם שצפויה התנגדות נחרצת מצד חברות הכנסת, וכן ומצד חברי הכנסת הדתיים אשר יהיו מעוניינים לשמר את הזיקה הקיימת בין חוק המזונות אשרמפנה להוראות הדין הדתי, שאני טוענת כי הינו שגוי בפרשנותו הנוכחית, לפחות על פי היהדות.
לסיכום, רוב רובו של נטל החיוב במזונות ילדים מוטל כאמור על האב מעת חקיקתו של החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), ובכך נפגעות קשות שתי צלעות מבין השלוש, האב והילד.
הגיעה העת להעביר את המלצות דו"ח ועדת שיפמן מן הכוח אל הפועל, קרי לחקיקה.
הגיעה העת להיפרד מהפרשנויות המיושנות והמאולצות של החוק, ולהתייחס לשני ההורים ללא אבחנה מגדרית . הגיעה העת לכתוב מחדש אתהתודעה השיפוטית לפיה רק האב חב במזונות ילדיו. מי שמגדירה עצמה פמיניסטית ומעוניינת בשוויון חייבת לפעול בדרך שיוויונית, שלא לפי מגדר, ובכל תחומי החיים. חובת המזונות היא חובה הדדית של שני ההורים.
לעת עתה, עד ליישום המלצות ועדת שיפמן, אנו בהמתנה לשופט בבית המשפט העליון שיקבע מפורשות שהחלת דין אישי-דתי על מי שאיננו דתי היא כפייה בלתי חוקתית.
יחד עם זאת, לא מן הנמנע לציין, כי סנוניות ראשונות הנוגסות בתקנת אושא, כבר נראות בפסיקת בתי המשפט. אחד הראשונים היה השופט גייפמן. בתמ"ש 82010-96 -, בקובעו כי "במישור הרצוי, המעבר בדין הישראלי ליישום עיקרון השוויון בעניין חלוקת רכוש בין בני-זוג צריך להביא גם לסגירת פערים בדיני המזונות של הדין האישי. עיקרון השוויון מן הראוי להחילו גם בדיני המזונות בחלוקת הנטל בין בני-הזוג".
השופט יהודה גרניט, ביושבו כשופט בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א, טען שיש לאמץ את הוראות סעיף 3א לחוק המזונות, אשר לפיהן "(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".
המשיך הש' גרניט בתמ"ש 24650-02 – "בקביעת סכום המזונות בו יחויב האב, יתחשב בית המשפט, בין היתר, גם בגובה הכנסתו של האב וביכולתו הכלכלית. יתרה מזאת קבעה הפסיקה כי בתביעת מזונות של קטין מאביו רשאי בית המשפט להתחשב גם בהכנסותיה של האם ולהפחית מחיוב האב ממזונות ילדיו… בהתאם לעיקרון השוויון ועל-פי דין הצדקה כפי שפורשו על-ידי בית המשפט העליון בע"א 591/81 פורטוגז, על כל אחד משני ההורים לשאת במזונותיהם של הילדים בשיעור יחסי של הכנסותיו הפנויות לסך כל ההכנסות הפנויות של שניהם".
השופטת חנה בן עמי פסקה בע"מ (מחוזי י-מ) 590/04 : "השוויון בין המינים מצא ביטוי גם בתיקון (מס' 2) לחוק שיווי זכויות האישה, תשי"א-1951, בו הוסף סעיף מטרה שזו לשונו: "חוק זה מטרתו לקבוע עקרונות להבטחת שוויון מלא בין האישה לאיש".
אכן מספר מועט של שופטים ניסו להתמודד עם העיוותים וחוסר השוויון בדרך של כרסום בדין הדתי, באמצעות צמצומו והחרגתו במקרים חריגים.
בהמשך נקבעו בבית המשפט העליון הלכות "אוחנה" ו"צינובוי". שופטת העליון, אילה פרוקצ'יה, קבעה בבע"מ 5750/03, אוחנה נ' אוחנה כי: "בהערכת המזונות שעל אב לשלם לילדיו נוהג בית המשפט לקחת בחשבון את צרכיו של הילד וכן את גובה הכנסתו של אב ויכולתו הכלכלית. במסגרת זו, ממילא נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם, וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם".
בבע"מ 2433/04, צינובוי נ' צינובוי קבעה השופטת פרוקצ'יה, כי "עיקרון הוא כי בהערכת מזונות שעל אב לשלם לילדיו יש לקחת בחשבון את צרכי הילדים, וכן את גובה הכנסת האב ויכולתו הכלכלית. ממילא, נלקחת בחשבון בהקשר זה גם יכולתה הכלכלית של האם שבמשמורתה מוחזקים הילדים. פסיקת המזונות נעשית על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים, וקביעה בהתאם לכך את שיעורם הסביר של המזונות".
בנוסף, בפסק דין בעליון שניתן כבר לפני כחמש שנים, הובעה דעה מפורשת שהשינויים החברתיים המתרחשים בחברה מחייבים לשנות את הפרשנות לענין מזונות קטינים בגילאי 6-15. כלומר: אם יגיע לבית המשפט המקרה הנכון, דומה כי דלתותיו פתוחות לשינוי המיוחל.
בפסק דין שניתן לאחרונה, תמ"ש 24041-07-12 ע.א נ' א.א. דן הש' אסף זגורי באופן מעניין ביותר ומרתק בחובת ההורים, שימו לב, ההורים! לזון את ילדיהם למול צרכי הקטינים וצרכיו האישיים של האב, תוך שימוש בחקיקה האזרחית, בדמות חוקי היסוד, ותוך נסיון להתרחק מהדין האישי, ואלה עיקרי קביעותיו:
זכותם של הילדים למזונות היא זכות יסוד הנגזרת מכבוד האדם. המוגנת בחוק היסוד כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב– 1992. קיום בסיסי של ילדים חסרי ישע ו/או יכולת לכלכל עצמם הינה חובה מוחלטת של ההורים, בשים לב להוראות הדין האישי אך גם בהתייחס לחובות הנובעות מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב– 1962 הקובעות, כי חובת המזונות זהה לשני ההורים. חובת המדינה ושל בתי המשפט היא להבטיח שאותם הורים עומדים בחובתם זו, כך נקבע בפסק דין בעליון (בר"ע (י-ם) 3284/07 מ' פ' נ' א' פ' (14/03/2008, פורסם במאגרים [פורסם בנבו], מפי כב' השופט דרורי).
ברם אל מול זכויות אלו, אין לשכוח כי גם לאב/בעל החייב במזונות יש זכות יסוד באותו מדרג נורמטיבי. גם לו יש זכות לכבוד וממנה נגזרת הזכותלקיום אנושי מינימלי. הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד מצויה בליבו ובגרעינו של כבוד האדם. חיים בחרפת רעב, ללא קורת גג, תוך חיפוש מתמיד מנין יבוא עזרו של אדם, אינם חיים בכבוד. מינימום של קיום בכבוד הוא תנאי לא רק לשמירה ולהגנה על הכבוד האנושי, אלא גם למיצוי יתר זכויות האדם.
בנוסף, כספו של החייב במזונות הוא קניינו וגם הקניין מוגדר כזכות יסוד מוגנת. ניתן לראות איפוא את פסיקת המזונות כפגיעה מחוק, חוק (לתיקון דיני משפחה (מזונות), ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולתכלית ראויה (קיום וסיפוק בכבוד של הילדים). המידה בה יפגע פסק הדין בקניינו ובכבודו של החייב במזונות היא זו שאמורה למצוא ביטוייה בפסיקת המזונות, לא פחות מהמידה בה יובטח כבודם וקיומם של הזכאים למזונות.
במסגרת המידתיות הפסיקתית קשה מאוד להלום סיטואציה שבה לא יישאר לחייב במזונות מינימום לקיום אנושי משלו.
הנה כי כן, הפעלת שיקול הדעת השיפוטי מורכבת היא. מדובר במלאכת איזונים חוקתית המערבת שיקולים ופרמטרים שונים מהדין הכללי והדין האישי. הדין הכללי (סעיף 14חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות) מטיל חובה כללית על שני ההורים לדאוג לסיפוק צרכי ילדיהם. קביעת מינימום לצרכי הילדים וקביעת מינימום לצרכיו של האב, צריכה איפוא לעמוד במבחן הצר של המידתיות, מבחן היחס הסביר בין תועלת לילדים לבין נזק לאביהם". עד כאן פסק הדין.
לסיכום, השינוי אמנם בחיתוליו, והחל לחלחל להלכה הפסוקה, ואנו אף עדים לסנוניות ראשונות של החלטות של שופטים אמיצים היוצאים נגד הזרם,ומפחיתים את המזונות הקבועים בדין מתחת לרף המינימום במקרים המתאימים, במקרי משמורת משותפת, ובמקרי גניבת זרע עליהם אדבר בחלקה השני של הרצאתי, שהצלחנו לחולל מהפכה של ממש. אולם, אשוב ואדגיש, הגם שהזרעים ניטעו, המציאות מוכיחה שאין די בכך, שכן ההחלטות נתונות לשיקול דעת שיפוטי, שהינו סובייקטיבי ולא ניתן לחזותו מראש. רק פתרון בדמות חקיקה מתאימה וקביעת נוסחה ברורה מראש – יתנו מענה מלא למכלול הבעיות הקשות הכרוכות בנושא זה. לא עוד פסיקה פרטנית, תלוית שיקול דעת שיפוטי.
הכותבת הינה בעלת משרד עורכי דין בוטיק מוביל בישראל, המתמחה בתחומי המשפט האזרחי-מסחרי, אישות וניהול הון עסקי ומשפחתי. דיני משפחה, גירושין וירושה, תיקי "גנבת זרע", חקיקה ומדיניות, נדל"ן, דיני חוזים, דיני חברות, פשיטת רגל והסדרי נושים, דיני תקשורת, דיני קניין רוחני, לשון הרע ופגיעה במוניטין.
מייל: miritalaw@gmail.com
אתר אינטרנט: www.mirita-law.co.il
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברת איננה נושא באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
18 ביולי 2014