כנס "שוד המזונות הגדול" | "אפרטהייד מגדרי בדיני מזונות"; "מזונות לילדי גנבת זרע וילדים מרדניים"

פתיחת הכנס: "מאבקי הכח על מזונות: אבות, חד-הוריות ופמינסטיות"

ערב טוב לכולם. אני מתכבדת לפתוח ערב עיון זה החוסה תחת הכותרת "שוד המזונות הגדול, במהלכו יידונו שני נושאים: האחד, נושא את הכותרת "אפרטהייד מגדרי בדיני מזונות", והשני את הכותרת "טיפול המשטרתי בחטיפת ילדים לחו"ל: סעדים לפי מין ומגדר".

אולם, ראשית, אני מבקשת לברך את כל מי שנוטל חלק בערב עיון זה, קולגות יקרים, אנשי מקצוע המתמחים בתחומיהם, פעילים בנושא האפליה המגדרית וקהל נכבד. ברצוני לנצל הזדמנות זו ולברך את  מי שארגן ערב זה, על אף שאיננו נוכח היום, על הצטרפותו לאחרונה לשורותינו, עורכי הדין במדינת ישראל, עוה"ד צביקה זר.

ערב העיון נערך ביוזמת ארגוני "א זה אבא" והקואליציה למען הילדים והמשפחה, הפעילים באופן קבוע בנושא השיווין בין גברים לבין נשים, כאשר אך לפני מספר חודשים יזמו את ההפגנה, שהוכתרה כגדולה ביותר בתולדות תנועות האבות הגרושים, מחוץ לביתה של שרת המשפטים ציפי לבני, בדרישה לשוויון בגירושין, דרישה הטומנת בחובה כמובן את נושא המזונות.

מאבקי הכוח על מזונות הקטינים של קבוצות שונות בחברה – אבות, חד הוריות ופמיניסטיות, קיימים מקדמת דנא, אולם המסר שלי הוא – שאלו מאבקים מיותרים לחלוטין, שכן כולן מעונינות בהשגת אותה מטרה – טובת הילד. אכן, מזונות קטינים– נושא הטומן בחובו השלכות כבדות משקל על כלל הדמויות המרכיבות תא משפחתי שהתפרק, ולפיכך אין תימה כי מתרחשים לגביו מאבקי כוחות, אולם הבא נניח על השולחן אקסיומה ברורה – עקרון טובת הילד הוא שאמור להוביל אותנו כנר לרגלינו בבואנו לקבל החלטות בנושא, תוך עריכת מלאכת איזונים חוקתית, המערבת שיקולים ופרמטרים שונים מהדין הכללי והדין האישי, לגבי כלל הצלעות בתא המשפחתי.

אלא מאי, דווקא בישראל המצב הוא שונה לחלוטין. בישראל הצלע הנשית פטורה מהשתתפות במזונות, ואין קשר ממשי בין הכנסותיו בפועל של הגבר לבין שיעור מזונות הקטינים שנפסקים. במקרים חריגים בהם הילדים עוברים למשמורת הגבר, לא נדרשת האשה לשלם מזונות. ואלה אך דוגמאות ספורות לשוני.

לצערי, דווקא כאשה שהגדירה עצמה כל השנים כפמיניסטית, לא ברור לי כיצד מצב ארגוני הפמיניסטיות והחד-הוריות מבקשות להנציח מצב זה כאשר שוקלים את ההשלכות על טובת הילד, ולעומתן ארגוני הגברים מבקשים בסך הכל כי ינהגו כלפיהם בהיגיון, בצדק, תוך עריכת איזון נכון וראוי, כפי שנהוג בכל העולם.

על מנת לסבר את האוזן אתייחס אך לנתונים ספורים לגבי גובה תשלום המזונות ברחבי מדינות העולם, מתוך מכלול הנתונים שפורסמו בדוח ארגון ה- OECD - Organisation for Economic Co-operation and Development, שפורסם בחודש דצמבר 2013. ממנו עולים נתונים מעניינים ביותר, אם, למשל, נתמקד בנתון הנוגע לממוצע המזונות המשולמים, הרי שהטווח נע בין 581 ₪ בממוצע בפולין,  אחריה 686 ₪ בשוודיה, והגבוהים שבהם מגיעים ל – 1757 ₪ בארה"ב, ו – 3213 ₪ בשוויץ. הממוצע בישראל עומד על 4,500 ₪! ועל 2000 ₪ לילד אחד, לעומת לדוגמא על 448 ₪ בשבדיה ו-1165 ₪ בארה"ב.

לא צריך להיות כלכלן או מבין גדול, על מנת להבין את האבסורדום: הרי ידוע לכולנו שכושר ההשתכרות בישראל נמוך בכמחצית מכושר ההשתכרות בארה"ב, אולם הגברים במדינתנו הקטנטונת מחויבים לשלם מזונות הגבוהים בעשרות אחוזים (עד פי 3) מן הגברים בארה"ב, למשל.

בראש ובראשונה נשאלת השאלה: מה קורה בעולם בנושא דמי המזונות? והתשובה פשוטה: ככלל מזונות מחושבים ע"פ נוסחה ברורה, הגוזרת אחוזים מההכנסה הפנויה, תוך שכלול הכנסת האישה. אביא אך מספר דוגמאות מיני רבות, את המעניינות שבהן:

בניו-יורק הבעל משלם פרו-ראטה (האחוז שבין הכנסתו להכנסת האשה) 17% מחיבור משכורתם של שני ההורים, מינוס ההפרשות הסוציאליות, לילד אחד, 25% לשניים, 29% לשלושה, 31% לארבעה, ו-35% לחמישה ומעלה, עם שינויים קלים שכולם מכומתים בנוסחה. בווירג'יניה  מחברים את הכנסת שני בני הזוג, בוחנים מה היחס בין ההכנסות,  ומכך גוזרים את אחוז המזונות בשיעור 12% לילד אחד. במדינות נוספות ברחבי ארה"ב, אריזונה ועוד הנוסחאות דומות בשינויים קלים. בצרפת שופט משפחה קובע את המזונות ללא נוסחה מחייבת. בדרך כלל מדובר ב-150 יורו עד 170יורו לחודש לילד או כ-15% מהכנסת הגבר נטו לילד, עם הפחתות למספר ילדים. ב-70% ממקרי משמורת משותפת שבוע-שבוע, אין תשלומי מזונות, אלא אם כן יש פער כלכלי ניכר בין האישה לגבר שאז ישולם סכום נמוך עד כ- 100יורו לילד. באוסטריה משכורת הבסיס לצורך חישוב המזונות היא הנטו, ממנה גוזרים 16% על כל ילד עד גיל 6, 18% עד גיל 10, 20% עד גיל 15, ו-22% עד גיל 18. קיימות הפחתות למכביר: למי שיש ילדים קודמים,ובנוסף 2% עבור 2 ילדים. אם הילדים לנים לפחות יומיים בשבוע אצל האב, מופחתים 4% מתוך ה-16%, ועוד.. ועוד. המינימום הוא 160 יורו לחודש, או 800 שקלים. כאשר בסופו של יום קיים מינימום הכנסה פנויה שחייבת להיוותר בידי הגבר, 75% משכר מינימום.

ועתה מתבקשת השאלה: מה קורה בארץ? במדינת ישראל מבחינה חוקית חלות שתי מערכות דינים בנושא, הדתית והאזרחית. על-פי דין, על הגבר לשאת בכל מזונות הילדים ההכרחיים עד גיל 18 וכן, במזונות מדין צדקה.

המשפט הדתי חל על מזונות ילדים, תחת הכותרת "דין אישי", זאת, בהתאם לסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959, על פיו: "(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

כמזונות הכרחיים נחשבים כלכלה, מזון, ביגוד והנעלה, תשלום מס בריאות וחלקו של הילד בהוצאות אחזקת הדירה, הכוללים את חלקו במדור, וכמו-כן, הוצאות חינוך בסיסיות. מעבר לכך משתלמים בהתאם לגיל הילד אף "דמי טיפול" לאם, הנקבעת כמעט תמיד, כמשמורנית על הקטין. בנוסף, האב נושא במחצית מן הדרוש לילד מדיני צדקה, הוצאות רפואיות הכרחיות, צהרונים, קייטנות, חוגים וכיוצא באלה.

ההורה החייב במזונות ילדיו, על-פי המשפט העברי, הוא האב בלבד. בעניין חיובו המוחלט של האב לזון את ילדיו עד גיל 6 הרי שחובה זו לא כתובה בתורה במפורש, כמצוות עשה. מזונות ילדים כחובה משפטית על האב, מופיעה כתקנה שהותקנה באושא. וכך נכתב בגמרא במסכת כתובות : "באושא התקינו, שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו שהם קטנים".  על סמך אושא, "התקינה הרבנות הראשית בשנת תש"ד תקנה, אשר לפיה: חייב האב במזונות ילדיו עד גיל 15, על-פי הסמכות הכללית, העומדת לבית הדין במצבים מיוחדים הדורשים תיקון, על-פי האמור בשולחן ערוך (חושן משפט בסימן ב'). התקנה יצרה חיוב משפטי אבסולוטי על האב למזונות ילדיו הקטינים, מגיל גדילה ועד גיל 15, ולמעשה השוותה את תוקף החיוב ואת הוצאתו לפועל כלפי ילדים מגיל 6 ועד גיל 15 – לקטיני קטנים עד גיל 6".

פרופ' מנשה שאוה ז"ל, מי שחינך דורות של סטודנטים באוניברסיטת תל אביב, ואף לוקח אותי במנהרת הזמן, למעלה משני עשורים לאחור, בהיותי סטודנטית שלו, היה לי הכבוד לעבוד עמו על פרסומיו וספריו השונים וכן במסגרת כנסים בנושאים מגוונים, דוגמת הנושא הנדון בערב זה, טען ש"לשיטת הדינים האישיים בכל תקופה ותקופה יש הסבר סוציולוגי, להקל על חייה של האוכלוסיה, המורכבת מקבוצות דתיות ואתניות שונות בתוך אותה טריטוריה". אולם, בזמן תקנת אושא, ואף בזמנו של פרופ' שאווה אחוז הגירושין לא עלה בכל שנה באופן מתמיד, והגיע ל-33% ואף יותר.

סבורני, כי אנו ממשיכים בעצמית עיניים, מתוך נוחות, שכן לא קל לערוך שינויים, במיוחד במדינתנו, בה חלה מערכת חוקים מקבילה – המערכת הדתית. במצב זה אנו ממשיכים לעצום עיניים ולשכנע עצמנו כי אנו חיים באותו עולם פריטמיטיבי לפני מאות שנים, בו רק הגבר פרנס, תפקיד גידול הילדים מוטל רק על האשה, ולהזכירכם רק לגבר היתה זכות הצבעה בבחירות וכיו"ב. אלא מאי, אם נרשה לעצמינו לפתוח את העיניים נגלה עולם שונה בתכלית, בו נשים עובדות לפרנסתן, כ-30% מהנשים אף מרוויחות יותר מגברים, לנשים יש כח עצום, עד כדי כך ש 90% מהגירושין הם ביוזמת הנשים, קיימת משמורת משותפת, והפערים בין גברים לבין נשים הצטמצמו כמעט בכל תחומי החיים.

ואם מדברים על שיוויון בין הצדדים, הרי הנשים, אשר במשך שנים רבות נלחמו במלוא תעצומות הנפש, על-מנת לזכות בשוויון המגיע להן, חיות היום, במדינת ישראל, שלא על-פי רוח השוויון, אשר פיעמה בהן. כל זאת, בחסות חוק מיושן, ארכאי, אשר אינו משקף כהוא זה, את המהפכה העצומה שחלה, במעמד האישה, בזכויותיה, בהכנסותיה ובהפיכתה מאשת איש יושבת בית ואם בלבד, לאדם שווה זכויות וערך בעידן המודרני. דווקא בעידן השיווין, אי השוויון בנושא המזונות, גורם לנזקים חמורים לכלל האוכלוסייה, נשים וגברים כאחד, ואף לקטינים.

לא ברורה לי התועלת שמפיקות הנשים הישראליות מהתעקשותן שמגיע לאישה מזונות ברמות שכלל לא היו קיימות בזמן הנישואין, וברי כי הגבר לא יוכל לעמוד בהם, כאשר נוטעים בנשים רוח לוחמנית שהן יקבלו את הכסף באמצעות עונשים, ביטול רישיונות, חסימת כרטיסי אשראי, מאסרים ועוד. כל הגזירות הללו לא יביאו סכומים, שבזמן הנישואין לא הוצאו בפועל והגבר לא יכול היה לייצרם.

כשני עשורים אני רואה את תעשיית אשליית המזונות ממשיכה להרוס גברים יום-יום ולהביאם לפת לחם, ואף לפשיטות רגל כאשר גם במסגרת הליכי פשיטת הרגל המזונות הם "פרה קדושה" שאין לגעת בה במספר היבטים. אולם על כך במאמר נפרד.

אין ולא יכול להיות ספק, כי המפתח לפתרון האבסורדום בנושא דמי המזונות נעוץ בשיווין/באיזון הראוי. כך, כפי שבוחנים את יכולת ההכנסה של הגבר ופוטנציאל ההשתכרות שלו, אותה בחינה בדיוק יש להחיל על האישה. וראינו שהמודלים ברחבי העולם כבר שם, ופועלים בהתאם.

יתרה מזו, אישה גרושה, על המדינה לעודדה לצאת ולרכוש מקצוע ולא לשבת ולהמתין שהגבר ישלם מזונות ולטעון בבית המשפט "אבל מעולם לא עבדתי", ואולי כדאי לקבוע מקצועות מועדפים להכשרה שיש בהם צורך במשק, וכך התגמול לאותן נשים יעשה  ע"י המדינה בשיתוף עם מעסיקים במשק.קיימים רעיונות למכביר, אבל חלקן של הקבוצות באוכלוסיה מבקרות שלא לראות את האמת הכואבת, והתוצר הוא הנצחת המצב דהיום.

כאשר ע"פ המשפט הישראלי דהיום, נמצא שרוב האבות נדרשים לשלם חלק ניכר מהכנסתם למזונות הילדים ולעיתים אף את מלוא הכנסתם ויותר, והתוצאה פגיעה בקשר בין האב לילד. והפגיעה בילד מעצימה כאשר האב אינו יכול לשלם את מלוא המזונות שנפסקו לו והאם רודפת אחריו באמצעות שלל הכלים שהעניק לה החוק – כאמור, עיקולים, פקודות מאסר, מסלול מהיר לגביה ועוד.

במצב החקיקתי הקיים, מתבקשת השאלה, איפוא, האם טובת הילד אשר חקוקה בדיבר החמישי שהיא מצווה מדאורייתא, אינה גוברת על תקנת חכמים מדור התנאים באושא? או על משנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך? או על תקנת הרבנות הראשית תש"ד? דומה שאין ספק שהתשובה לכך הינה חיובית.

ואכן, דו"ח ועדת שיפמן הביא עימו בשורה לגברים. דא עקא, יקח זמן רב מידי עד שמסקנות הוועדה יעברו לפסים של תיקון חקיקה בכנסת, הגם שצפויה התנגדות נחרצת מצד חברות הכנסת, וכן ומצד חברי הכנסת הדתיים אשר יהיו מעוניינים לשמר את הזיקה הקיימת בין חוק המזונות אשר מפנה להוראות הדין הדתי, שאני טוענת כי הינו שגוי בפרשנותו הנוכחית, לפחות על פי היהדות.

לסיכום, רוב רובו של נטל החיוב במזונות ילדים מוטל כאמור על האב מעת חקיקתו של החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), ובכך נפגעות קשות שתי צלעות מבין השלוש, האב והילד.

הגיעה העת להעביר את המלצות דו"ח ועדת שיפמן מן הכוח אל הפועל, קרי לחקיקה.

הגיעה העת להיפרד מהפרשנויות המיושנות והמאולצות של החוק, ולהתייחס לשני ההורים ללא אבחנה מגדרית . הגיעה העת לכתוב מחדש את התודעה השיפוטית לפיה רק האב חב במזונות ילדיו. מי שמגדירה עצמה פמיניסטית ומעוניינת בשוויון חייבת לפעול בדרך שיוויונית, שלא לפי מגדר, ובכל תחומי החיים. חובת המזונות היא חובה הדדית של שני ההורים.

לעת עתה, עד ליישום המלצות ועדת שיפמן, אנו בהמתנה לשופט בבית המשפט העליון שיקבע מפורשות שהחלת דין אישי-דתי על מי שאיננו דתי היא כפייה בלתי חוקתית.

יחד עם זאת, לא מן הנמנע לציין, כי סנוניות ראשונות הנוגסות בתקנת אושא, כבר נראות בפסיקת בתי המשפט. אחד הראשונים היה השופט גייפמן. בתמ"ש 82010-96 -, בקובעו כי "במישור הרצוי, המעבר בדין הישראלי ליישום עיקרון השוויון בעניין חלוקת רכוש בין בני-זוג צריך להביא גם לסגירת פערים בדיני המזונות של הדין האישי. עיקרון השוויון מן הראוי להחילו גם בדיני המזונות בחלוקת הנטל בין בני-הזוג".

השופט יהודה גרניט, ביושבו כשופט בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א, טען שיש לאמץ את הוראות סעיף 3א לחוק המזונות, אשר לפיהן "(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".

המשיך הש' גרניט בתמ"ש 24650-02 – "בקביעת סכום המזונות בו יחויב האב, יתחשב בית המשפט, בין היתר, גם בגובה הכנסתו של האב וביכולתו הכלכלית. יתרה מזאת קבעה הפסיקה כי בתביעת מזונות של קטין מאביו רשאי בית המשפט להתחשב גם בהכנסותיה של האם ולהפחית מחיוב האב ממזונות ילדיו… בהתאם לעיקרון השוויון ועל-פי דין הצדקה כפי שפורשו על-ידי בית המשפט העליון בע"א 591/81 פורטוגז, על כל אחד משני ההורים לשאת במזונותיהם של הילדים בשיעור יחסי של הכנסותיו הפנויות לסך כל ההכנסות הפנויות של שניהם".

השופטת חנה בן עמי פסקה בע"מ  (מחוזי י-מ) 590/04 : "השוויון בין המינים מצא ביטוי גם בתיקון (מס' 2) לחוק שיווי זכויות האישה, תשי"א-1951, בו הוסף סעיף מטרה שזו לשונו: "חוק זה מטרתו לקבוע עקרונות להבטחת שוויון מלא בין האישה לאיש".

אכן מספר מועט של שופטים ניסו להתמודד עם העיוותים וחוסר השוויון בדרך של כרסום בדין הדתי, באמצעות צמצומו והחרגתו במקרים חריגים.

בהמשך נקבעו בבית המשפט העליון הלכות "אוחנה" ו"צינובוי". שופטת העליון, אילה פרוקצ'יה, קבעה בבע"מ 5750/03, אוחנה נ' אוחנה כי: "בהערכת המזונות שעל אב לשלם לילדיו נוהג בית המשפט לקחת בחשבון את צרכיו של הילד וכן את גובה הכנסתו של אב ויכולתו הכלכלית. במסגרת זו, ממילא נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם, וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם".

בבע"מ 2433/04, צינובוי נ' צינובוי קבעה השופטת פרוקצ'יה, כי "עיקרון הוא כי בהערכת מזונות שעל אב לשלם לילדיו יש לקחת בחשבון את צרכי הילדים, וכן את גובה הכנסת האב ויכולתו הכלכלית. ממילא, נלקחת בחשבון בהקשר זה גם יכולתה הכלכלית של האם שבמשמורתה מוחזקים הילדים. פסיקת המזונות נעשית על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים, וקביעה בהתאם לכך את שיעורם הסביר של המזונות".

בנוסף, בפסק דין בעליון שניתן כבר לפני כחמש שנים, הובעה דעה מפורשת שהשינויים החברתיים המתרחשים בחברה מחייבים לשנות את הפרשנות לענין מזונות קטינים בגילאי 6-15. כלומר: אם יגיע לבית המשפט המקרה הנכון, דומה כי דלתותיו פתוחות לשינוי המיוחל.

בפסק דין שניתן לאחרונה, תמ"ש 24041-07-12 ע.א נ' א.א. דן הש' אסף זגורי באופן מעניין ביותר ומרתק בחובת ההורים, שימו לב, ההורים! לזון את ילדיהם למול צרכי הקטינים וצרכיו האישיים של האב, תוך שימוש בחקיקה האזרחית,  בדמות חוקי היסוד, ותוך נסיון להתרחק מהדין האישי, ואלה עיקרי קביעותיו:

זכותם של הילדים למזונות היא זכות יסוד הנגזרת מכבוד האדם. המוגנת בחוק היסוד כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב– 1992. קיום בסיסי של ילדים חסרי ישע ו/או יכולת לכלכל עצמם הינה חובה מוחלטת של ההורים, בשים לב להוראות הדין האישי אך גם בהתייחס לחובות הנובעות מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב– 1962 הקובעות, כי חובת המזונות זהה לשני ההורים. חובת המדינה ושל בתי המשפט היא להבטיח שאותם הורים עומדים בחובתם זו, כך נקבע בפסק דין בעליון (בר"ע (י-ם) 3284/07 מ' פ' נ' א' פ' (14/03/2008, פורסם במאגרים [פורסם בנבו], מפי כב' השופט דרורי).

ברם אל מול זכויות אלו, אין לשכוח כי גם לאב/בעל החייב במזונות יש זכות יסוד באותו מדרג נורמטיבי. גם לו יש זכות לכבוד וממנה נגזרת הזכות לקיום אנושי מינימלי. הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד מצויה בליבו ובגרעינו של כבוד האדם. חיים בחרפת רעב, ללא קורת גג, תוך חיפוש מתמיד מנין יבוא עזרו של אדם, אינם חיים בכבוד. מינימום של קיום בכבוד הוא תנאי לא רק לשמירה ולהגנה על הכבוד האנושי, אלא גם למיצוי יתר זכויות האדם.

בנוסף, כספו של החייב במזונות הוא קניינו וגם הקניין מוגדר כזכות יסוד מוגנת. ניתן לראות איפוא את פסיקת המזונות כפגיעה מחוק, חוק (לתיקון דיני משפחה (מזונות), ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולתכלית ראויה (קיום וסיפוק בכבוד של הילדים). המידה בה יפגע פסק הדין בקניינו ובכבודו של החייב במזונות היא זו שאמורה למצוא ביטוייה בפסיקת המזונות, לא פחות מהמידה בה יובטח כבודם וקיומם של הזכאים למזונות.

במסגרת המידתיות הפסיקתית קשה מאוד להלום סיטואציה שבה לא יישאר לחייב במזונות מינימום לקיום אנושי משלו.

הנה כי כן, הפעלת שיקול הדעת השיפוטי מורכבת היא. מדובר במלאכת איזונים חוקתית המערבת שיקולים ופרמטרים שונים מהדין הכללי והדין האישי. הדין הכללי (סעיף 14חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות) מטיל חובה כללית על שני ההורים לדאוג לסיפוק צרכי ילדיהם. קביעת מינימום לצרכי הילדים וקביעת מינימום לצרכיו של האב, צריכה איפוא לעמוד במבחן הצר של המידתיות, מבחן היחס הסביר בין תועלת לילדים לבין נזק לאביהם". עד כאן פסק הדין.

לסיכום, השינוי אמנם בחיתוליו, והחל לחלחל להלכה הפסוקה, ואנו אף עדים לסנוניות ראשונות של החלטות של שופטים אמיצים היוצאים נגד הזרם, ומפחיתים את המזונות הקבועים בדין מתחת לרף המינימום במקרים המתאימים, במקרי משמורת משותפת, ובמקרי גניבת זרע עליהם אדבר בחלקה השני של הרצאתי, שהצלחנו לחולל מהפכה של ממש. אולם, אשוב ואדגיש, הגם שהזרעים ניטעו, המציאות מוכיחה שאין די בכך, שכן ההחלטות נתונות לשיקול דעת שיפוטי, שהינו סובייקטיבי ולא ניתן לחזותו מראש. רק פתרון בדמות חקיקה מתאימה וקביעת נוסחה ברורה מראש – יתנו מענה מלא למכלול הבעיות הקשות הכרוכות בנושא זה. לא עוד פסיקה פרטנית, תלוית שיקול דעת שיפוטי.

הצגת נושא ההרצאה "מזונות מדין עברי לעומת מזונות מדין השוויון"

במסגרת הנושא ננסה לענות על השאלה המרתקת האם דיני המזונות במתכונת הנוכחית הם אכן הדין הדתי? כך, למשל, לגבי החיוב של 1,400 ש"ח מינימום? האם דובר על מדור כמזונות לקטין? האם דובר על 25% במשמורת משותפת? ועוד ועוד – האם כל אלו הם מהתנ"ך?!
רבים הפועלים בתחום לשוויון הורי ולרפורמה במזונות לא ממש מכירים את הדין היהודי האותנטי, להבדיל מזה ששונה על-ידי המערכת החילונית. לכן, נסביר מה זה אושא ואיך אושא נקלטה בישראל דרך תקנות עוד לפני שחוקקו חוקי היסוד. נשאל השאלה: האם תקנות לא נסוגות מפני חוקי יסוד ואמנות בינלאומיות? עוד נשאל: כיצד מסתדרת טענת הפמיניסטיות להפליה ברבנות, כאשר את הדין הדתי במזונות הן לא מעוניינות לבטל?. מכאן נעבור לסוגית מזונות גבר בעידן השוויון; סוגיה הנגועה בדואליות ואסביר: הרכוש מתחלק שווה בשווה, בניגוד לדין העברי, אך רק הבעל מחויב במזונות, בהסתמך כן על הדין העברי, ובניגוד לגישה האזרחית השוויונית. דומה, כי יש להחליט — אם דין עברי, זה נכון ברכוש ומזונות. אם דין כללי — נכון בשניהם. נושא נוסף – חיוב המאהב במזונות על בסיס אבהות פסיכולוגית, ולא חיוב הבעל, הנבגד, במזונות, בשל היצמדות לדין של "רוב בעילות אחר הבעל". לגבי הממזרים: מה נכון לישראל 2014? האם הרעיון שהאב הביולוגי ישלם מזונות רק במקרה שהוא מעונין במשמורת והוא זוכה בה, קרי אז עסקינן באבהות בהסכמה ולא בכפיה, יכול לתפוס ב-2014?. רעיון נוסף, אב שאינו ביולוגי אינו צריך לשלם עבור ילדים שלא שלו, גם אם "שימש" אב פסיכולוגי עד לתגלית, שכן עשה זאת מחמת טעות. וככל שמסגרת הזמן תאפשר זאת, ניגע בנושאים מרתקים נוספים.

הצגת נושא ההרצאה "הפרקטיקה של גביית מזונות בפשיטת רגל"

חלקם של הגברים נכנסו להליכי פשיטת רגל, עקב חוב דמי המזונות. נפרט על הפרקטיקה שבגביית מזונות מאבות שנכנסו להליכי פשיטת רגל, והפרדוקסים הגלומים בחקיקה הקיימת, דוגמת המשך תשלום של סכום המזונות, אי-קיומו של הפטר בגין חוב מזונות ועוד. פרדוקסים אשר בהרבה מקרים לא מאפשרים לגבר לצאת מהבור אליו נפל ולשקם את חייו. [קרא עוד]

הצגת נושא ההרצאה "מי מפחד מנוסחת שיפמן לרפורמה במזונות"

במסגרת הנושא ניתן דברי הסבר על העקרונות המאפיינים את עבודת ועדת שיפמן, את הצעת החוק, נידון בסוגיות הקשורות במסקנות, דוגמת האם צודק לראות בהורה שאינו מלין את ילדיו כמי שאין לו הוצאות כלל על ילדיו?
נזכיר, כי המלצות ועדת שיפמן לרפורמה במזונות שוכבות כאבן שאין לה הופכין משנת 2012, כמו גם אותה נוסחה המדברת על שיוויוניות בנטל המזונות, בדומה לנוסחאות בעולם אשר סקרתי בהרצאתי בהרחבה, כאשר המחלוקות בין קבוצות אינטרסנטיות מונעות יישומה בפועל באמצעות חקיקה. חקיקה שהיתה פותרת את הבעיות הנדונות בערב זה, ולמצער, את מרביתן.

הצגת נושא ההרצאה "אכיפה ברוטאלית של גביית מזונות בהוצל"פ"

במסגרת הנושא נעסוק בתיקון לחוק ההוצל"פ בכל הקשור למסלול המהיר לגביית מזונות והפרסומת הלוחמנית, תרתי משמע, באמצעותה מפרסמת לשכת ההוצל"פ את השירות, תוך העברת מסר קשה לציבור, ובהם גם הקטינים הצופים באמהות במדי צבא נלחמות באב, על כל המשתמע מכך! האם נכונה הטענה כי לשכת ההוצל"פ משמשת, בעצם, בתפקיד התליין של הגברים?
ורק על מנת לסבר את האוזן בדבר גודלה של הבעיה: בהתאם לנתוני רשות הגבייה, בלשכת ההוצל"פ קיימים 80 אלף תיקי מזונות פתוחים, המצטברים לכדי 9 מיליארד שקל. 63% מהתיקים נפתחים ע"י המוסד לביטוח לאומי, 37% מהתיקים נפתחים ע"י נשים ו-56% מתוכם נפתחו ע"י נשים שאינן מיוצגות משפטית. שכר טרחת עורך דין בתיקי גביית מזונות, בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, נקבע בהתאם לתעריף המינימום של לשכת עורכי הדין בישראל, אולם בפועל הוא גבוה מזה.
עוד נשאלת השאלה: כיצד זה שבפינלנד שבה 5.5 מיליון תושבים, חוב המזונות עומד על סך 1.330 מיליארד שקלים בלבד? התשובה פשוטה: כאשר המזונות הוגנים, שוויוניים, וסבירים, הסבירות כי ישולמו גבוהה יותר מראש.
זאת ועוד: דוח של מרכז הכנסת משנת 2006 מגלה כי מתוך חייבי המזונות בהוצל"פ לביטוח הלאומי, 40% מהם אינם בעלי סיכויי גבייה בכלל: 7% נפטרו,8% בחו"ל, 1% אסירים, 1.5% פושטי רגל, 9% מקבלי גמלה, ו 10% בהסדר תשלומים. גם בין 60% מהנותרים, יש שליש שמשלמים חלקית. בל נשכח שחלק ניכר מחוב המזונות הגלובלי כולל ריביות לא סבירות בעליל. ראו, למשל, באוסטריה שם הריבית בשיעור 3%.
בשנה נפתחים כ- 6,682 תיקי הוצל"פ. קיימים בערך 9,000 תיקי גירושים עם ילדים. מכאן ש 75% מפסיקות המזונות נידונות לכתחילה לאי גבייה בשל העדר יכולת. על כך כבר נאמר: "אין גוזרים על הציבור גזירה שאינו יכול לעמוד בה", ובישראל אף משפרים את הגזירה בדמותה של אכיפה ברוטאלית.

נעילת הכנס: "מזונות ילדי גניבת זרע וילדים מרדניים"

ולסיכום ערב זה שעסק באפליה על בסיס מגדרי, הרי שתופעת גניבת הזרע מהווה דוגמא המדגימה באופן מובהק ומובלט את אותה אפליה, ואף יותר מכך – תופעה הדורשת אפליה מתקנת לטובת הגבר.

אבהיר: התופעה מוכיחה כאלף מילין שהגבר הוא החלש במשוואה, שאין לו כל קול, קל וחומר שיקול דעת. לעומתו, עומדת לא עוד אותה אישה קטנה ונזקקת, אלא אשה עצמאית שהחליטה על דעת עצמה להביא ילד לעולם, אישה רבת יכולות, אשר אינה תלויה באיש, אף לא בהחלטה אם ליטול את זרעו של הגבר ללא הסכמתו, להרות ולהפכו לאב בעל כורחו.

כמי שמטפלת בתיקי גניבת זרע שנים רבות, יכולה להעיד שמספרם הולך וגדל באופן משמעותי ביותר, ואלו שומטים את הקרקע תחת טענת אותן הנשים שהאישה היא הצלע החלשה, היא הצלע שמסתמכת וסומכת על הגבר וכו'. במקרה דנא מתהפכות היוצרות: האשה, היא שמועלת באימונו של הפרטנר ליחסי מין, גונבת זרע ומסרבת לעבור הפלה. מיד לאחר הלידה, רוכשת דירה מכספי המדור והמזונות שמשולמים לידיה על-ידי הגבר, ובמקרה של "בחירה נכונה" קרי בכיס עמוק, חיה חיי פאר על חשבון הגבר האמיד ממנו נטלה זרע . יתרה מזו,  מנסיוני ניתן לאפיין את הדמות של גנבת הזרע, ומדובר באשה עצמאית, בעלות קריירה, לרבות מהן משכורות גבוהות, מפרנסות עצמן, חזקות, והן אנטיתזה למודל האישה החלשה והמסכנה כפי שהן מנסות להציג עצמן.

עמדתי ארוכות על התופעה בכנס הקודם בנושא, ולפיכך אמקד את הדיון בנושא דמי המזונות.

בנסיבות שתוארו לעיל, של אותן נשים עצמאיות וחזקות, אין כל נימוק הגיוני להטיל דמי מזונות "רגילים" על האב, ויתרה מזו באמצעות אפליה מתקנת דווקא להפחיתם. אבהיר דבריי.

עמדנו על כך במהלך הערב, כי על-פי הדין העברי, אב חב במזונות ילדיו הקטינים, וכך גם ההלכה הפסוקה הנסמכת על הדין האישי ומחייבת את האב במזונות הקטינים על פי סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט – 1959. בהלכה הפסוקה נקבע, למשל בתמ"ש 35431-06-11 כי: "מקובל כיום בפסיקה כי צרכיו ההכרחיים של קטין, אשר אינם דורשים ראיות משהם בידיעה שיפוטית של ביהמ"ש, עומדים בקירוב על סך של כ – 1,400 ₪ לחודש, ללא מדור, הוצאות חינוך וגן". אם כן, זהו המינימום.

משרדנו מייצג אינספור גברים בתביעות גניבת זרע, תביעות הטומנות בחובן דרך כלל 4 תביעות: תביעה לאבהות, תביעה למזונות, תביעה למשמורת ותביעת נזיקין של הגבר כנגד האשה בגין מעשה גניבת הזרע.

עלה בידינו לשכנע את בית המשפט לאחר שנים רבות, וכפי שציינתי בראשית הערב, אם נכנסתי בין כותלי בית המשפט לפני כשני עשורים ואף שופט (כמעט אף שופט) לא היה מבין על מה אני מדברת אם העליתי בפניו את נושא גניבת הזרע, הרי שכיום השופטים מכירים את התופעה הכר היטב, ולפחות בתיקים שאני מייצגת גם מבינים ש"פסיקה רגילה" של דמי מזונות לא יכולה להיקבע בהם.

ואכן, בהחלטה תקדימית שניתנה לפני מספר חודשים בתיק שאפרט עליו בקצרה הופחתו  מזונות זמניים לקטין מתחת למינימום הקבוע בדין.

התקדימיות בהחלטה נובעת משניים: האחד, הפחתת סכום המזונות הזמניים ומדור מתחת לרף המינימום הקבוע בחוק; השני, מדובר בהחלטה שניתנה כבר במסגרת הדיון הראשוני בתיק, עוד בטרם השלב בו הוכחה כלל הטענה של גניבת זרע.

ובקצרה, משרדנו מייצג גבר (גרוש), אשר ניהל מערכת מינית מזדמנת עם אשה גרושה אם לילדה, וכשחפץ הגבר לנתק כל קשר עמה, הרתה האשה ממנו על מנת לאלצו להישאר במערכת יחסים עמה, באמצעות ילד, מתוך תקווה כי זו תעלה שלב למערכת זוגית רגילה. לא זו בלבד שהדבר לא צלח בידה, אלא שהיא פעלה בניגוד להבטחה מפורשת שנתנה לגבר כי לא תהרה ממנו עקב נסיבות בהן היה שרוי, ובהמשך כי לא תדרוש ממנו דמי מזונות; ואכן את הבטחתה שלא לדרוש מזונות קיימה במשך תקופה ממושכת בת כ- 7 שנים, תוך שהיא מחלה על מזונות הקטינה.

כעבור כ- 7 שנים, תבעה אם הקטינה מזונות עבור הקטינה בסך 2,500 ₪, כאשר בגין רכיב המדור והחזקתו תבעה סך 1,300 ₪, והחילה את תביעתה רטרואקטיבית 7 שנים לאחור.

בדיון המקדמי שהתקיים בנושא המזונות הזמניים, נטענו בשם הגבר הטענות, כלהלן:

ראשית, נטען כי התביעה הרטרואקטיבית הינה תביעה עצמאית, ויש להגישה בנפרד. טענה שנתקבלה.

שנית, הועלו בשם האב טענות כבדות משקל מדוע יש לפסוק מזונות הכרחיים בלבד, קרי להפחית אף מתשלום דמי המזונות והמדור הקבוע בדין, ובין היתר בגין טענה לגניבת זרע. בהחלטה תקדימית שנתן ביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג, נפסק כי על האב לשלם מזונות זמניים לקטינה,  בסך 1,450 ₪ לחודש, כאשר בסכום זה כלול רכיב המדור והחזקתו, קרי רכיב המזונות הועמד על פחות מ-1000 ₪.

במקרה אחר ייצגנו רופא שכושר השתכרותו גבוה, ואם הקטינים תבעה למעלה מ-8500 ₪ דמי מזונות. בית המשפט ברמת גן, על אף הכנסתו הגבוהה של האב, בהתחשב בטענת גניבת הזרע, פסק 6000 ₪ לשני הקטינים כאשר סכום זה כולל מדור.

ואלו אך דוגמאות ספורות, מיני רבות.

הטענה המרכזית נשענת על העובדה הפשוטה, האשה, ככל אשה שהחליטה להרות מתרומת זרע מתורם אנונימי, החליטה במודע לשאת בעול גידול הילדים לבדה, ולפיכך אין מקום לחייב את האב בדמי המזונות בכלל, אולם שלא לפגוע בטובת הקטינים עד הימצא פתרון מלא בחוק, הרי שאין מקום לחייבו, למצער, בדמי המזונות "הרגילים".

יתרה מזו, ניתן לראות בקטין כ"ילד מרדן". אסביר. ראשית, בהרבה מהמקרים עצם זה שהאשה תובעת כעבור מספר שנים, בלא שהאב יודע על קיומו של הילד, מונעת ממנו כל קשר עם הילד, ובמקרה כזה ברי שמדובר במרדנות.

יתרה מזו, גם במקרים שהגבר יודע על הולדת הקטינים, יש כאן סוג של מרדנות, שכן האשה במעשה שעשתה, גניבת הזרע, גורמת לנתק בין הילד לבין האב, ואת היכולת של האב לקיים קשר עם הילד, ולפיכך מדובר בסוג נוסף של מרדנות.

ואחרון חביב, עצם הגשת תביעת המשמורת על ידי האשה שגנבה זרע, בלא פירוט הסדרי הראיה שנכונה להם עם האב, מהווה סוג של מרדנות.

וכידוע, הדין האישי קובע שהאב פטור ממזונותיו של ילד מרדן. שימת לבכם, כי אותו דין אישי אשר קובע את חובת המזונות גם פוטר את האב ממזונות. ובתי המשפט אשר טוענים שידיהם כבולות בנושא דמי המזונות שכן זה נקבע בדין האישי, הרי שבמקרה דנא לא זו בלבד שידיהם אינן כבולות, אלא הן משוחררות לגמרי.

אלא מאי, דווקא בנסיבות אלו, של חופש מהדין הדתי, בתי המשפט נמנעו לאורך השנים מלהכיר בילד כילד מרדן ועשו כל שביכולתם שלא להטיל סנקציות כספיות, קרי הפחתת מזונות.

במספר פסקי דין מצומצם ניתן לראות שינוי בגישה, קרי כאשר מדובר בילדים מרדניים מעל גיל 15 ביהמ"ש נוהגים לבטל את המזונות. מתחת לגיל 15, בגילאים 6-15, ביהמ"ש נוהגים במקרים חריגים להקטין את המזונות. כך, למשל, בתמ"ש 015303/04 ד.ל. נ' ל.ר. בביהמ"ש לענייני משפחה מחוז ירושלים, סגנית הנשיאה הש' נילי מימון (פורסם באתר – נבו); תמ"ש 27271/01 ע.ש. נ' ש.ש. בביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים, הש' פליפ מרכוס (פורסם באתר – נבו); תמ"ש 42858-03-10 ק. נ' ק. בביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, הש' אספרנצה אלון (פורסם באתר – נבו).

בפסק הדין שניתן על ידי כבוד השופט נפתלי שילה (תמ"ש 59890-08 פלוני נ' אלמוני) נדונה בהרחבה סוגיית "בן מרדן" והשלכות קביעה זו על גובה המזונות המשולמים על ידי האב, כלהלן:

בית המשפט בבוחנו את ביטול מזונות הילדים מתייחס למספר שיקולים עיקריים:
מה הסיבות להתנהגות הילד, האם הדבר נובע מרצונו האמיתי והעצמאי של הילד או שמא קיימת אשמה התורמת למציאות זו מצד האב או האם, האם האב נקט בכל הפעולות הנדרשות לצורך חידוש הקשר בינו לבין בנו, האם ביטול המזונות יסכל את הסיכוי לחידוש הקשר בעתיד וכן האם ביטול המזונות יאפשר קיום צרכיו הבסיסים של "הבן המרדן" עד הגיעו לגיל 15. במרבית המקרים ינסה בית המשפט לבחון חלופה מתונה יותר, כגון הפחתת מזונות, וימנע מביטולם כליל, כפי שקרה בעניינינו.

בנסיבותיו החמורות של פסק הדין האמור, קבע כבוד השופט שילה, כי הילדים מתעלמים מאביהם באופן מוחלט וכל שהם רואים בו הוא מטרד. הילדים מסרבים להיות בקשר עם האב, מזה שלוש שנים, וזאת חרף ניסיונותיו השונים לשיקום יחסיהם. בין היתר מימן האב, ממשכורתו הדלה ייעוץ אצל פסיכולוגית בתקווה שזו תוכל לשפר את המצב. בנוסף, נקבע כי התנהגותה של האם אשר צופה מנגד ולא עושה דבר, יש בה כדי לתרום למציאות קשה זו לפיה הילדים רואים באביהם כזר מוחלט.

מסקנותיה של הפסיכולוגית הינן כי הילדים החליטו "להתגרש" מאביהם ו"ללא כל סיבה משמעותית", כמו כן, סברה המומחית כי פגיעה בדמי המזונות לא תרע את המצב כיום ואת הסיכוי לשיפור עתידי.

בית המשפט קבע כי עסקינן בילדים מרדניים ואולם לאור גילם פסק כי עד גיל 15 יופחתו המזונות המשולמים על ידי האב מ- 2,400 ש"ח ל- 1,200 ש"ח בעבור שני הילדים.

עוד קבע בית המשפט, כי על הילדים להבין שלמעשיהם יש השלכות ולאור זאת הרי שבמידה וימשיכו בסרבנותם הטוטאלית לקשר עם האב, בהגיעם לגיל 15 יפסקו המזונות באופן מוחלט.

פסיקה זו יפה מקל וחומר לתופעת גניבת הזרע, שכן הילדים לכתחילה "התגרשו" מאביהם, בנסיבות המאפיינות את התופעה.

כמובן, שגם בענין זה יש לקבוע הסדר מיוחד בחקיקה, משהתופעה סוף סוף הוכרה על ידי בתי המשפט בארץ. אמנם, כיום, הצלחנו בעמל רב, ובעבודה מאומצת, להטמיע את המונח, ולהביא את התופעה לתודעה השיפוטית והציבורית, אולם אין די בכך.