משפחה בעל כורחה, שהינה תוצר של מעשה גניבת זרע, זהו נושא מורכב המכיל עולם ומלואו, ובאופן אישי יש לי הרבה מאד מה לומר לגביו. אולם מפאת הזמן הקצר שהוקצב, אנסה להציג בראשי פרקים סוגיה נקודתית – התוצרים וההשלכות של משפחה בעל כורחה על כלל המעורבים ב"משולש הילודה" – קרי האב בעל כורחו, בת זוגו -האשה בעל כורחה, ילדיהם -האחים בעל כורחם, האשה הנוספת והילדים מאשה זו, שאף הם אחים בעל כורחם. כמובן, שישנו מעגל רחב יותר, של סבים וסבתות, אחים, אחיינים ובני משפחה נוספים, שגם לגביו לתוצרי המעשה השלכות כבדות משקל.
לצורך הבנת העוצמה הגלומה במונח "משפחה בעל כורחה" – אני רוצה לפתוח דווקא בציטוט חלקי מדברים שנאמרו לי בשיחה עם הלקוח הראשון שלי בנושא זה, שבמקרה שלו גם הגשנו תביעה תקדימית במדינת ישראל, ולמיטב ידיעתי גם בחו"ל. דבריו אף הוו את נקודת המפנה מבחינתי באופן אישי. ואלו הדברים:
"בוצע כאן אונס.. שהוא תוצר של הפיכתי לאב בעל כורחי בכפייה, על כל המשמעויות הנפשיות והכלכליות הנלוות לכך. יתרה מזו, מדובר בכפייה מתמשכת – לא נאנסתי פעם אחת אלא אני נאנס כל יום מחדש מעצם הידיעה על קיומם של הקטינים שלא הייתי מעוניין בלידתם, וכל חודש עת מאלצים אותי לשלם לאונסת בגין האונס שהיא ביצעה כנגדי.."; משפט נוסף שאמר אותו גבר – "זה לא רק המקרה הפרטי שלי…כולם מסתתרים תחת עקרון טובת הילד אבל דווקא המצב המשפטי הנוכחי פוגע בעקרון זה בצורה הקשה ביותר, ואני שם לי למטרה – למגר תופעה זו בשם אותו עקרון, לטובת אותם קטינים שטרם נולדו…אין זה משנה כמה ארוכה תהיה הדרך או במה יהיה כרוך הדבר…אנסה בכל דרך למנוע מקטינים נוספים חפים מפשע לסבול".
הזעזוע הקשה וההבנה כי יש לפעול דווקא לטובת אותם קטינים גרמו לי לשינוי מוחלט בתפיסה, וזאת על אף היותי אשה, ואם לילדים שאני מברכת יום יום על קיומם. עלתה בי דווקא מחשבה על בני שיושב באולם, באותה עת חייל כבן 20, ונחרדתי מעצם המחשבה שאני כאם שאמורה לגונן עליו מפני כל דבר בעולם באמצעות הקניית כלים מתאימים, אין לי יכולת לעשות זאת במקרים כגון אלה. וזה מביא אותי לסיבות להעדר היכולת שלי.
בקליפת האגוז על המצב המשפטי בארץ ביחס לגניבת זרע
החוק במדינת ישראל ומערכת בתי המשפט, בכל הכבוד הראוי, לא פועלים למיגורה של התופעה, ופועל יוצא מהעדר החקיקה, והמדיניות השיפוטית הנוהגת, הוא עידודה של תופעה זו. בארץ, עד היום, נדחו מרבית תביעות הגברים כנגד נשים בגין נזק ממוני הגלום בתשלומי המזונות. כך גם בארה"ב. ככלל, נטל ההוכחה הכבד אינו מאפשר לגברים להוכיח תביעותיהם, מה גם שעסקינן במתרחש בחדרי המיטות, אשר מטבע הדברים, רב החסוי בהם על הגלוי.
כיום, האבסורד טמון בכך, שאנו, כחברה, רואים בחומרה פחותה את התופעה של גניבת זרע, מאשר אי-חבישת קונדום בזמן קיום יחסי המין. אגב, גם פסק הדין שניתן לאחרונה, {ע"י השופטת חנה ינון) שאני בראש ובראשונה מברכת עליו, והוכתר כתקדים, איננו בעצם תקדים, גם במקרה זה ניתן פיצוי של עשרות אלפי שקלים בודדים בגין הנזק הגלום בתשלומי המזונות אשר כידוע אלו מסתכמים לאורך השנים בסכומי עתק. מה גם שהיו מקרים, מעטים אמנם, בעבר בהם חויבה האשה בפיצויו של הגבר בגין הנזק הגלום בתשלומי המזונות.
החוק הפלילי איננו מכיר בסוג גניבה שכזה. אף לא קיימת עבירה אזרחית בגין ביצוע מעשה זה. אין בחוק הישראלי הגדרה משפטית כלשהי למונח גניבת זרע או "נטילת זרע" ברשלנות, בשוגג או שלא בידיעה. במצב דברים זה, גניבת זרע הוא מונח המתאר תחושה אישית, סיטואציה חברתית, מצב נפשי וכיו"ב של גבר שאישה הרתה מזרעו בניגוד להסכמתו, בניגוד לידיעתו ובניגוד לרצונו.
בנסיבות אלו, נעשה ניסיון למצוא פתרון חקיקתי לתופעה באמצעות שתי הצעות החוק "חוק לתיקון דיני המשפחה (מספר 8 – גניבת זרע), התשנ"א – 1991 שהוגשה עוד בשנת 1991 על-ידי שלושה עשר חברי כנסת בראשותו של פרופ' דוד ליבאי, ובשנת 1996 הצעת החוק לתיקון דיני המשפחה (תיקון-קבלת זרע במרמה), התשנ"ז- 1996 – שעיקריהן: במקרה שגבר יצליח להוכיח לבית המשפט כי זרעו הושג במרמה, תהיה האחריות למזונות על האם בלבד, ואם היא לא תוכל לשאת בכך, תהיה זכאית לתמיכה של המוסד לביטוח לאומי, ובנוסף הוצע לאפשר במקרה שכזה פיצוי בגין צער ועוגמת נפש על פי דיני הנזיקין.
דא עקא, הצעות החוק שוכבות כאבן שאין לה הופכין מזה שנים רבות. כמו כן, לא מן הנמנע לציין, כי אני סבורה שהן מהוות פתרון חלקי בלבד לבעיה, שאין בו כדי להביא למיגורה של התופעה;
לפיכך, נוכח המצב המשפטי והחקיקתי בארץ, במסגרת התביעה התקדימית שהגשנו לפני מספר שנים בחרנושלא לתבוע פיצוי בגין נזק ממוני הגלום בתשלומי המזונות, אלא בגין נזקים ממוניים ושאינם ממוניים אחרים שנגרמו לגבר ובמקרה זה לבנו – האח הקטין. בתביעות נוספות נתבעו נזקים שנגרמו לאשה או לבת הזוג, ואף להורים במקרה של סטודנט צעיר.
בקצרה על עובדות המקרה נשוא התביעה התקדימית – מדובר במקרה חריג, ומקומם במיוחד, שבו ביהמ"ש נתבקש לאזן בין מכלול השיקולים של כלל הגורמים המעורבים. היקף הנזקים שנגרם לגבר הינו עצום עד שכמעט ואינו ניתן לאומדן. בנוסף לנזקים הכלכליים, נגרמו לגבר גם נזקים כבדים לאוטונומיה האישית, שכן פרט לעצם המטען הגנטי שנלקח ממנו בניגוד לרצונו, משמעותה של ההורות שנכפתה עליו הינה קיומית, והיא גוררת אחריה השלכות על כל תחומי חייו ולכל חייו. כנ"ל לגבי בנו.
כאמור, לראשונה התוודעתי לנושא דרך היכרות אישית עם גבר בשנות ה50 המתקדמות, איש מקצוע בתחום הרפואה, וכמשפחה חד הורית מגדל לבדו ילד בגיל העשרה שהינו בעל צרכים מיוחדים. אותו גבר ממפגש מיני חד-פעמי, המכונה "סטוץ", עם אשה שלא הייתה לו כל היכרות מוקדמת איתה, נולדו לו תאומים. אמם של הקטינים, בשנות ה- 30 המאוחרות, בעלת השכלה אקדמאית, בעלת קריירה, רווקה, החליטה על דעת עצמה, להרות לו, ובהמשך ללדת את הקטינים למרות בקשתו המפורשת כי תפסיק את ההריון. זאת , בפרט נוכח נסיבות חייו המיוחדות אשר אינן מאפשרות לו בשום אופן הולדת ילדים נוספים, ובנוסף החשש לבריאותם של הקטינים בשל תסמונת קשה בה לוקה בנו.
בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים שיזמה האשה, היא הגישה תביעת אבהות ותביעת מזונות כנגד הגבר, זאת למרות הבטחתה המפורשת, כי כפי שהרתה על דעת עצמה כך תישא בעול הכלכלי בגין הקטינים בעצמה. הגבר, מנגד, הגיש תביעה כנגד האשה בגין הנזקים הממוניים הגלומים בתשלומי המזונות.
ליוויתי את הגבר, בעיקר כאוזן קשבת לאורך השנים. לא התקוממתי לכאן או לכאן שכן מעורבים במקרים כגון דא יותר מידי שיקולים כבדי משקל הנוגעים לקטינים שנולדים, לאשה, לגבר ולסביבתם הקרובה. העדפתי באותה עת שלא לגבש עמדה לכאן או לכאן…קל וחומר לתפוס עמדה ולהילחם עליה.
אלא מאי, אז אירע השינוי. בערוץ 10 שודרה תכניתו של אמנון לוי בנושא גניבת זרע, ובמסגרתה נחשפתי לסיפוריהם של גברים, בעלי מקרים דומים, שהיו קורעי לב. הבנתי שאין מדובר במקרה חריג, אלא שמדובר כאן בתופעה שהינה כה שכיחה בחברה בה אנו חיים עד שהפכה למגיפה. הבנה זו גרמה לי ולהבנה שחובה עלינו לעשות כל שלאל ידינו על מנת לעצור מגיפה זו, ובראש ובראשונה, עבור אותם קטינים, אשר נולדים לסיטואציה נוראית ומראש נדונים לחיים לא חיים, כפי שאפרט בהמשך.
בנסיבות אלה לאחר אינספור בקשות של הגבר שביקש להחליף ייצוג, תוך השמעת הדברים שצוטטו בראשית דבריי, הסכמתי לקבל על עצמי את הייצוג, אולם בתנאי אחד – שאנו מחוללים שינוי – מגבשים תכנית חדשה ופועלים ליישומה; מגישים תביעה תקדימית חדשה אשר תואמת את המצב המשפטי דהיום; ובמקביל פועלים גם באפיק החקיקתי ועושים כל שלאל ידינו על מנת להביא למיגורה של התופעה, כשעקרון טובת הילד עומד כנר לרגלינו.
בהמשך לצערי נחשפתי לתיקים רבים נוספים, בהם מעורבות נפשות נוספות, כגון: אשה, בת זוג, הורים וכיו"ב, ואף למקרה של שותפי לשעבר באחד ממשרדי העורכי דין…
הצלע הראשונה במשולש הילודה הקרויה – אב בעל כורחו
על ערך השותפות שבהולדה, הלידה וההורות עמדו כבר בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף לא עמוד א):-"שלושה שותפין יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו". יפים גם דבריו של כב' הנשיא ברק אשר הדגיש את ערך השותפות שבהורות (בע"מ 5082/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, נבו) :"הורות בנויה על שותפות בין האם והאב החל בהתעברות, עובר בשלבי ההיריון והלידה והמשך בגידול הילד המשותף".
אם כן, עניינה של התופעה בהפרת ערך זה כבר מראשית הדרך. לא זו אף זו: אין מנוס מלומר את הקשה מכל – אותם גברים מרגישים כי מדובר באונס תרתי משמע; אונס כנגד גופו של הגבר בעת ביצוע גניבת הזרע. זהו אונס, אשר להבדיל מאקט חד-פעמי, חוזר על עצמו שוב ושוב עת הגבר נדרש כל חודש בחודשו לשלם לאשה סכום לא מבוטל בגין האונס שבוצע כנגד גופו, ותוצאותיו של האונס ניכרות לאורך כל חייו של הגבר; הגבר נידון לחיות בידיעה שנולדו לו ילדים בכפייה, לסבול מבעיות נפשיות, איבוד האימון במין הנשי, אי-יכולת לקיים קשר זוגי עם בת זוג וכיו"ב.
במסגרת התביעה התקדימית ניסינו לשכנע כי גבר אינו צריך לחשוש מלקיים יחסי מין! גבר אינו צריך לעמוד כל העת על המשמר; חברה שאין אמון בין פרטיה, בפרט בנושא כה אינטימי, היא חברה הרוסה מיסודה!!!
עתה נפנה לבחון את צלע נוספת – הילדים!
אחת הסוגיות החשובות ביותר היא "טובת הילד", אבל מה טובת הילד ביחס לילד שנולד לאשה שגנבה זרע? עסקינן בנושא מורכב אשר הדיון סביבו קיים זמן רב, בארץ ובעולם; אולם, אם נחדל להסתתר תחת האצטלה של עקרון טובת הילד, נבין שדווקא מיגורה של תופעת גניבת הזרע יביא לשימורו של עקרון טובת הילד ביתר שאת, הן בפן הכלכלי והן בפן הפסיכולוגי, עבור כלל הקטינים המעורבים, ועבור כלל הצדדים המעורבים.
בפתח הדברים קיימת אקסיומה ברורה: ילד זכאי לרווחה כלכלית. עם זאת, בית המשפט נתבקש במסגרת התביעה התקדימית לראות את עקרון טובת הילד בראייה רחבה יותר, ולחייב את אותן הנשים אשר פוגעות במזיד בעקרון זה, לשאת בתוצאות מעשיהן ולפצות את הגברים, למצער, גם על מנת להרתיע, ולא ליתן יד להישנותם של מקרים כגון דא.
במקרים כגון דא, גניבת זרע, נשים בוחרות מראש וכופות, הן על הקטין שייולד והן על הגבר שאת זרעו גנבו, שהקטין יגדל במשפחה חד-הורית. לאמור: לא זו בלבד שהגבר מחויב לשאת במזונות הקטין, אלא יהיה עליו לשאת לכל חייו באחריות לילד אשר מראש נמצא בסיכון בריאותי וחברתי גבוה. זה מתקשר לחשיבות האב במסגרת התא המשפחתי. אציג את עיקרי הדברים על קצה המזלג. במחקר חדש, שתוצאותיו התפרסמו בגיליון המגזין הרפואי "Lancet" החוקרים מצאו כי ילדים במשפחות חד-הוריות נמצאים בסיכון מוגבר לפציעה, תחלואה ותמותה, וכמו כן בסיכון גבוה למחלות פסיכיאטריות, התאבדויות, התמכרות לאלכוהול ולסמים.
פרופ' מייקל למב אף סבור, כי כיום יש די ראיות לכך שהמחסור בדמות אב משפיעה על ההתפתחות של הילדים ובמגוון רחב של תחומים. ההשפעות של היעדר דמות אב הן: קשיי הסתגלות פסיכולוגיים, הישגים אקדמיים גרועים, התנהגות אנטי חברתית, קושי ביצירת ושימור מערכות יחסים אינטימיות. צא ולמד: הרחקתם של הילדים מאביהם היא מתכון בדוק לערעור עולמם של הילדים ופגיעה בסיכוייהם להיות מאושרים, מעורים בחברה ובעלי הישגים. התובנה הזו צריכה להיות נחלת כולנו.
לכך מתווספים גם ההיבטים החברתיים ובעיקר הפסיכולוגיים: החשיבות שבחשיפת השורשים, קביעת הזהות העצמית, הזכות להציג בציבור את זהות האב והייחוס המשפחתי, הדימוי העצמי ושאר השלכות.
שיקול נוסף שיש להביאו בחשבון עת נשקלת טובתו של הקטין הוא התגובה הצפויה של האב כלפי החלטה זו או אחרת. לעניין זה יפים דבריו של המלומד פ. שיפמן, בספרו "דיני המשפחה בישראל" (כרך ב', 1989), בעמ' 220: "... כל החלטה המבקשת לפעול לפי טובתו של הילד, מן ההכרח שתתן את דעתה על התגובה הצפויה של המבוגרים כלפי החלטה זו. התעלמות מתגובה צפויה כזאת עלולה, בסופו של חשבון, להביא למצב שכתוצאה ממנו הילד עלול דוקא להינזק". ברי, כי החלטה המתעלמת לחלוטין ממעשי האם, ואינה מביאה בחשבון בין שיקוליה מעשים אלו, הכל תחת האצטלה של עקרון טובת הילד, בעצם, פוגעת בילד, שכן הופכת את האב לממורמר, כעוס ונקמני; והחלטה זו היא שמונעת את הקשר בין האב לבין הקטין.
לעומת זאת, אם בתי המשפט היו נוקטים במדיניות לפיה על האם לשאת בתוצאות מעשיה, מה שהיה תורם ומיטיב את מצבו הנפשי של האב, הרי שדווקא אז היה נפתח פתח לקשר אב-קטין. וזוהי "טובת הילד", שעלינו כחברה לשים כנר לרגלינו – הקשר בין האב לבן.
הצלע הנוספת – "אח בעל כורחו"
המדיניות השיפוטית כיום, לצערנו, מתעלמת מאותם קטינים, אשר ביום בהיר אחד הפכו לאחים מאם זרה. זאת, ללא הכנה מיוחדת, לא מאימותיהם, ושיגלו ביום מן הימים כי אחיהם למחצה הינם תוצר של גניבת זרע מאביהם. לראשונה בית המשפט נדרש ליתן הדעת לשאלה: מה לגבי הנזק הנפשי שייגרם לאותם קטינים, האחים בעל כורחם למי שנולד לאם חד הורית שגנבה זרע?
לא זו אף זו: מבחינתם ובראיה של אותם קטינים – אותם אחים למחצה גוזלים מפרנסת אביהם, גוזלים מזמנו של אביהם, גוזלים מהבריאות הנפשית ומחדוות החיים של האב אשר נתון במצב נפשי קשה, בין עקב שעות העבודה המרובות בהן נדרש האב לצורך סיפוק צורכיהם של אותם אחים למחצה ובין עקב המפגשים בין האב לאותם אחים למחצה (ככל שמתקיימים), ובעתיד אף עלולים לגזול ולהילחם על ירושתם. בנסיבות אלו, בית המשפט נתבקש לאזן בין טובת הקטינים לבין טובתו של קטין נוסף, שנשכח עד היום.
צלע נוספת – האשה/בת הזוג בעל כורחה
ראשית בפן הנפשי – בשלב הראשון לרוב הן מוותרות על ההתמודדות שלהן, לצורך סיוע ותמיכה בהתמודדותם של הבעל/בן הזוג והילדים, ככל שישנם. מבחינתן, לא זו בלבד שלרוב מעורבת כאן בגידה שהינה כשלעצמה קשה, אלא שמאותה בגידה קשה נולד ילד המקשר לכל החיים בין בעלה לבין אותה אשה עמה בגד. ואף אם לא היתה בגידה, קרי האירוע ארע לפני שנפגשו או נישאו, הרי שעדיין מבחינתה, לאותה אשה יהיה קשר לאורך כל החיים עם בעלה באמצעות אותו ילד, ויתכן אף שהיא תאלץ לגדל/לארח בביתה ילד זה.
לכך מתווסף הפן הכלכלי. הגבר נדרש לתשלום מזונות לאותה אשה,לחשוף בפניה את כל משאביו, נכסיו וחסכונותיו. תשלום זה אינו מתוכנן, ולעיתים מוביל לכך שהגבר הופך לנתמך על ידי אשתו החוקית כדי לממן את גנבת הזרע. לרוב הגילוי פוגע גם בתפקודו של הגבר בעבודה והשתכרותו פוחתת משמעותית ואף במקרים קיצוניים הוא מפוטר.
הרבה מקרים של גניבת זרע כאשר הגבר נשוי, מגיעים לכדי פירוק התא המשפחתי, בעיקר מקרים שהאשה נאלצת להתמודד בגפה עם מצבו של הבעל אשר מצוי בדכאון/הכחשה, כאשר במקרים רבים הבעל אף נזקק לטיפול פסיכולוגי/ פסיכאטרי, והיא זו שנדרשת להקריב משאבים אישיים וכספיים על מנת לשמר את התא המשפחתי.
לצלע הנוספת והאחרונה במעגל הראשון – האשה המבצעת מעשה גניבת הזרע
אשה זו אולי ביצעה עסקה כלכלית טובה, אולם היא אינה מביאה בחשבון את הנזק שגרמה לקטינים, ובעקיפין לעצמה. מחקרים הראו כי הורות יחידנית קשורה במידה רבה לבידוד רגשי. ילדים הגדלים עם הורה אחדבלבד, חיים תחת אחריות אדם שאין לו תמיכה מבן זוג, שאינו מתחלק בהיבטים הקשים, כמו גם המהנים שבגידול ילדים. תחושה זו של עומס, המורגשת על ידי הורים יחידניים, באה לידי ביטוי בקשיי הורות המשפיעים על ההתפתחות של הילדים. בנוסף, אותן נשים יידרשו להתמודד עם ילד שגדל ללא אב, שמאוחר יותר מגלה שהינו בן לאב שלא זו בלבד שאינו מעונין בו אלא בנוסף אמו גנבה את זרעו. אין ספק שזהו משא כבד מנשוא עבור כל ילד.
לסיכום, אין ספק שמדובר בתופעה מוסרית, אתית וחברתית חמורה ביותר, ונשאלת השאלה מה הפתרון?
אם עסקינן בפתרון מיידי, הרי שהפתרון השיפוטי בדגש על – נוכח המצב החקיקתי דהיום, גלום באיזון בין כל האינטרסים של כלל הנוגעים בדבר – כלל הצלעות שהצגתי, ומביא בחשבון מכלול שיקולים אלה: שיקולי טובת כלל הקטינים בפן הכלכלי, לרבות שקלול הנזק שנגרם לילדיו האחרים של הגבר בעקבות הולדת הילד הנוסף, שיקולי טובת כלל הקטינים בפן הפסיכולוגי, לרבות שקלול הנזק שנגרם לילדיו האחרים של הגבר בעקבות הולדת הילד הנוסף, וגילויו של המקרה; שיקולים הנוגעים לגבר באמצעות פיצויו על-ידי האישה בגין נזקים ממוניים – למעט דמי מזונות – ושאינם ממוניים; שיקולים הנוגעים לנשים – האשה בעל כורחה באמצעות פיצוי בגין הנזקים הממוניים ושאינם ממוניים; האשה מבצעת מעשה גניבת הזרע- איזון באמצעות, מחד, חיובה בפיצוי ממשי וריאלי של הגבר וסביבתו הקרובה בגין מעשיה ו/או מחדליה, ומאידך, לפטור אותה מפיצוי הגבר בגין הנזק הגלום בדמי המזונות. כמובן, זאת מבלי לגרוע מכך שבבית משפט לעניני משפחה יש לקבוע רף שונה של מזונות במקרים כדון דא.
כמובן, שבהמשך, בהיבט החקיקתי יש מקום לעגן את "גניבת הזרע": (1) כעבירה פלילית, מפאת חשיבותו ומרכזיותו של נושא הילודה כאמצעי להמשכיות של כל חברה. (2) לעגן את גניבת הזרע כעוולה אזרחית. הבאת ילדים לעולם צריכה להיות תוצאה של הסכמה מדעת של שני ההורים, פרי תכנון משותף ומחשבה תחילה.
אולם, כמפורט לעיל, בתקופת ההמתנה ביקשנו במסגרת התביעה הנזיקית התקדימית להציע פתרון ביניים(חלקי, ולא בהכרח צודק כלפי כלל המעורבים), לפיו כאשר מוכח שאישה פעלה שלא בתום לב ו/או בתרמית ו/או ברשלנות ו/או תוך הפרת הסכם וכיו"ב, וגנבה את זרעו של הגבר, עליה לשאת בכלל הנזקים שנגרמו לגבר, למעט הנזק הגלום בדמי המזונות – זאת תוך הבנה כי אין לגעת ב"פרה הקדושה" – מזונות הקטין, ובנוסף לשאת בנזקים שנגרמו לכלל המעורבים ב"משולש הילודה" עליו עמדנו לעיל.
ולסיום חומר למחשבה בסוגיה הקשורה לנושא שנדון בראשית הערב ואף מעצימה את הדיון– הדלתיים הסגורות בבית משפט לענייני משפחה, נשאלת השאלה האם במקרים של גניבת זרע הנדונים בבתי המשפט האזרחיים יש מקום לנעילת הדלתות?! אני סבורה שבהחלט לא! שכן עסקינן בנושא שמתקיים אינטרס ציבורי ממעלה ראשונה לקיומו של דיון פומבי בו, ובין היתר מטרתו לשמש כתמרור עצור, ולמצער, אזהרה לאותן נשים המתכננות מעשים כגון אלה; אלא מאי, בתיק התקדימי שופטת בית המשפט השלום החליטה כי התיק ידון בדלתיים סגורות. יש שיאמרו שגם בוצע פשע, וגם בית המשפט מסייע בהסתרת הפשע…מעניין….
