בעולם העסקי המודרני נדרשות חברות להתמודד ביניהן בתחרות יומיומית על צרכי הלקוחות. זכויות הקניין רוחני של החברה הינן האמצעי המשפטי האפקטיבי לשימור והרחבת פלח שוק הלקוחות הייחודי לחברה. על מנת שהחברה תבדל את עצמה ותצליח למתג את עצמה למול מתחריה, עליה להיעזר בסממנים חיצוניים ופנימיים כגון: לוגו, רעיונות חדשניים, עיצובים מקוריים, מוצרים יחודיים ואטקרקטיבים וכיו"ב, אולם כדי לשמר סממנים אלו, יש לשמור על הלוגו ע"י סימן מסחר, על המצאה חדשנית בפטנט, על עיצוב תעשייתי במדגם, ובאמצעות זכויות יוצרים על יצירות טקסטואליות וגראפיות כגון אתרי אינטרנט, וכן הלאה. מאידך, על מנת למנוע מחקיינים ומזייפים מתוחכמים לעשות שימוש לרעה באחת מהסממנים, רק רישום סימן מסחר על לוגו יאפשר למנוע מהם את רצונם. באופן דומה, פטנטים, מדגמים וזכויות יוצרים פועלים לגבי אמצאות, עיצובים תעשייתיים, תוכנות, אתרי אינטרנט של החברה ויצירות בתחום האומנות, בהתאמה.
זכויות הקניין הרוחני נחלקות לשתי קטגוריות: בקטגוריה הראשונה נכללות זכויות “קניין רוחני תעשייתי" כשהכוונה לפטנט, למדגם רשום, וסימן מסחר זה קניין רשום שיש לו תיעוד בלשכת הפטנטים והוא מוגן בארץ ובעולם, מתוקף רישומו. בקבוצה השנייה "קנין מופשט" הוא כל אותם תחומים שאינם רשומים, אך עדיין זוכים להגנה. זכויות יוצרים והיבטים קשורים כגון זכויות מבצעים ומשדרים, סוד מסחרי.
אולם סיווג זה אינו ממצה, שכן גם זכויות הקניין הרוחני התעשייתי נבדלות זו מזו במידה רבה- פטנט יגן על היבט פונקציונאלי בלבד של מוצר או תהליך, בעוד מדגם רשום יגן על ההיבט האסטטי בלבד של מוצר. סימן מסחר מבטא הגנה על המוניטין של עסק ותכליתו זיהוי ובידול העסק, אף אם אין מדובר במוצר כלשהו, אלא במתן שירותים בלבד.
ההיבטים המשותפים לזכויות קניין רוחני מחד, וההבדלים בין הזכויות מאידך, עשויים להעלות תהיות איזו היא הזכות המתאימה לשימוש במקרים מסויימים.
דינים משלימים
בצד דיני קניין רוחני מתקיימות מערכות דינים משיקות ומשלימות, המהוות כלי עזר לאכיפת זכויות קניין רוחני במקרים שונים, כגון גזל סוד מסחרי (כיום בחוק עוולות מסחריות) לצד דיני הפטנטים; גניבת-עין (כיום בחוק עוולות מסחריות) או גזל מוניטין לצד דיני סימני מסחר; הגנת הפרטיות (בין מכוח חוק הגנת הפרטיות, ובין מכוח החוק לתיקון סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), המכונה גם חוק הספאם), ולשון הרע בצד דיני זכויות יוצרים; עשיית עושר ולא במשפט, ועוד.
בעוד שניתן לעשות שימוש בדינים המשלימים לעיל במקרים בהם הקניין הרוחני אינו רשום, הרי שיש עדיפות גדולה לרישום זכויות קניין רוחני כדי להקל על האכיפה.
לרישום זכויות קניין רוחני יתרונות רבים נוספים גם מאספקטים לבר-משפטיים: כלכליים, מימוניים, שיווקיים, מסחריים, חשבונאיים. אי לכך גם אמנות בינלאומיות מעודדות רישום קניין רוחני בעולם על בסיס שריון תאריך של בקשת בכורה לפטנט (למשך שנה), מדגם (למשך חצי שנה), או סימן מסחר (למשך חצי שנה), באמצעות מנגנון ייחודי לכך באמנת פריז.
לפיכך, לרעיון עסקי יכול שתתלווה האפשרות לרשום זכות קניין רוחני אחת או יותר, ויכול שלא ניתן יהיה לרשום זכות קניין רוחני כלל. כדי להביא לידי ביטוי את היתרונות הגלומים בזכות קניין רוחני כזו או אחרת, יש לבדוק מלכתחילה איזו זכות או זכויות קניין רוחני רלוונטיות לחברה או ליזמות.