תביעה להגדלת מזונות – תבי​עת קטין

הגדלת מזונות – חשיבות סיווגה של התביעה

מאת: עו"ד מירית ענתבי*

מהות התביעה – סיווגה

1. תביעה המוגשת על-ידי קטין, באמצעות אמו, להגדלת מזונותיו מאביו, מעלה שאלה ידועה: האם תביעה זו מהווה "תביעה ראשונה" של הקטין לקביעת דמי-המזונות שעל אביו לשלם לו, או שמא המדובר בתביעה להגדלת מזונות, המהווה "תביעה נמשכת" של האם, כיוון שהסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק-דין קובע את דמי-המזונות לקטין ופסק-דין זה מחייב את הקטין עצמו.

סיווג התביעה רלבנטי בשני מישורים:

האחד – עילת התביעה;

השני – דרכי ההוכחה וסדרי הדין.

אם תסווג את תביעת האם כתביעה להגדלת מזונות – עליה לעמוד בנטל הוכחת "שינוי נסיבות מהותי", על כל היבטיו. אם לא תרים האם את הנטל הזה, אזי הסכם הגירושין מהווה "מעשה בית דין", החוסם את דרכו של הקטין לתבוע את אביו.

2. בית-המשפט יקבע כי אכן מדובר בתביעה להגדלת מזונות וכי הסכם הגירושין מחייב את הקטין, וחוסם את דרכו לתבוע את מזונותיו, אם יתקיימו התנאים הבאים:

2.1. הסכם הגירושין אושר על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, וניתן לו תוקף של פסק-דין.

2.2. הסכם הגירושין אושר בהליך שהוקדש לכך.

2.3. בית-המשפט הנכבד התייחס במפורש לשיעור דמי-המזונות.

2.4. בנסיבות אלה יקבע בית המשפט כי התביעה היא תביעתה של האם, ושלה בלבד. לשווא תנסה האם לטעון שמדובר בתביעה עצמאית של הקטין.

3. כאשר העובדות מצביעות כי בית-המשפט לענייני משפחה הקדיש הליך מיוחד, במהלכו אישר הסכם כולל, הרי שעל-פי ההלכה הפסוקה "אין לבטל את תוצאותיו של ההליך, אלא אם יש אינדיקציה כלשהי לכך שבית-המשפט המחוזי שדן בעניין, לא נתן דעתו עובר למתן אישורו להסכם, לשאלה שבפניו ולא בחן את שאלת המזונות כדבעי…" (ראה ע"א 413/85 רוט נ' רוט, פ"ד מ (1)835; ראה ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין, אתר נבו, 13.06.1994, רע"א 6308/98 פלדמן נ' פלדמן, אתר נבו, ואחרים.

ההלכה הפסוקה

4. בית המשפט המחוזי נתן פסק דין, ע"מ 1167/07 פלוני נ' פלונית, אתר נבו, על-ידי הרכב השופטים: י' שנלר, ק' ורדי ור' לבהר שרון, אשר ריכז את הפסיקה של בתי המשפט, על כל דרגותיו והפך להלכה מנחה בסוגיה בה אנו עוסקים כעת: כיצד תסווג תביעת המזונות, כ"תביעה ראשונה" או כ"תביעה נמשכת" להגדלת מזונות.

בית המשפט המחוזי קבע מספר כללים מנחים שיהיה בהם לסייע לבית המשפט כיצד לסווג את התביעה שבפניו. נביא להלן את עיקרי העקרונות שנקבעו בפסק הדין הנ"ל:

עיקרון ראשון: על בית המשפט שדן בתביעת המזונות לבחון אם, בהתחשב בכלל הנסיבות, כולל הכנסות שני ההורים, רכושם ושאר שיקולים – סופקו צרכיו של הילד, אם לאו. הבחינה תיעשה באותו אופן שבו היה על בית המשפט לבחון את הדברים לו היה נדרש, בזמנו, לאשר את ההסכמה.

על בית המשפט לראות את עצמו כאילו מונח בפניו הסכם גירושין בין הורים המבקשים לאשר את פרק המזונות עליו הסכימו.

עיקרון שני: על בית המשפט לבחון באופן מהותי ולא טכני את טובת הקטין בעת שנקבעו מזונותיו במסגרת הסכם הגירושין שבין ההורים. זאת, תוך שקילת כל ההיבטים, ותוך מתן דגש לכך שבחלק גדול מהמקרים, המחלוקת אינה בדבר צרכי הקטין לכשעצמם שאכן נשקלו וסופקו, אלא מי מבין ההורים יישא בהם, בנסיבות שיש בידי האם-ההורה המשמורן, להשלים את צרכיו של הקטין.

אינה דומה אֶם המשתכרת 2,500 ש"ח לחודש, לדוגמה, לאֶם המשתכרת 10,000 ש"ח לחודש.

עיקרון שלישי: יש לקחת בחשבון, מקרים שבהם האם מבקשת להתנער מחובות כלפי צורכי הקטין שהיא נטלה על עצמה בהסכם – בעת שהיא יכלה לעשות זאת, כאשר היא "עוטפת" זאת בתביעה ראשונית למזונות הקטין. תביעה זאת, אין לסווגה כתביעה ראשונית, אלא כתביעה שמותנית בהוכחת שינוי נסיבות מהותי, שכן במועד אישור ההסכם נשקלה טובת הקטין וסיפוק כל צרכיו באופן מאוזן ע"י שני ההורים.

ומפאת חשיבות הדברים, נביאם כלשונם מפסק הדין הנ"ל:

"א. אם אכן הוברר (לרבות בהתאם לאמור בפרוטקול הדיון בו אישר בית המשפט את הסכם הגירושין), שאכן נבחנה שאלת מזונות הקטין לגופא, אזי יהיה כבול הקטין בפסק הדין ובתביעתו יהיה עליו להצביע על שינוי נסיבות.

ב. אם לא הוברר האמור, או שקיים ספק ביחס לכך, לא ייקבע ככלל, כי הוראות הסכם הגירושין לא מחייבות את הקטין.

ג. בית המשפט הדן בתביעה הנוכחית (השניה), יבחן מה היו הנסיבות בעת כריתת הסכם הגירושין ואישור בית המשפט בזמנו, והאם קופחו זכויותיו של הקטין במסגרת אישורו של ההסכם אם לאו. אם יגיע בית המשפט למסקנה כי קופחו זכויותיו – אזי מדובר בתביעה ראשונה.

ד. שאלת קיפוח זכויותיו של הקטין תיבחן על פי מכלול הנסיבות כפי ששררו עובר לכריתת הסכם הגירושין, ובהתחשב בהכנסות ההורים ויכולתם הכלכלית דאז, צרכי הקטין דאז, המשמורת והסדרי הראיה וכד'. במיוחד תבחן השאלה האם שעור המזונות כפי שנקבע בהסכם הגירושין לרבות על רקע שאר ההסדרים שבו, ובהתחשב ביכולתה הכלכלית דאז של האם – היה בו למנוע מהקטין כי יסופקו צרכיו.

אם יגיע בית המשפט למסקנה כי גם אם שעור המזונות נמוך היה, אך לא בגדר השתחררות (מלאה או קרוב לכך) של האב מחובתו לזון ילדיו – יכולה הייתה האם לספק את מלוא צרכיו, אזי לא יהיה מדובר בתביעה ראשונה, חרף זאת שלא התקיים דיון כדבעי בעניין מזונות הקטין בעת אישור הסכם הגירושין.

ה. לכל האמור דומה כי יש להוסיף גם שיקול של התנהלות האם. כך גם מה התקופה שחלפה בין פסק הדין הראשון לבין הגשת התביעה החדשה. ככל שעבר זמן ניכר יותר, כפוף כמובן לנסיבותיו של המקרה הספציפי, יש בכך להצביע שאכן סופקו כדבעי צרכי הקטין.

כמובן, שבית המשפט יתן את המשקל הראוי בכל מקרה מקרה לכל אחת מהשאלות שהצבנו וכאמור, בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של המקרה הנדון.

נוכל, איפוא, לסכם את האמור, בהצבת השאלה – האם אכן הטענה של הקטין כי לא די היה במזונות שהוסכמו בין הוריו לספק צרכיו, אכן נכונה היא ונטענת בתום לב, בהתחשב בכל אשר פורט עד כה, או שמא טענה זאת המושמעת– ברוב המקרים על ידי אמו – אין בה אלא ניסיון של האם להשתחרר מחובה שנטלה על עצמה, קרי נשיאה בצרכי הקטין מעבר לסכומי המזונות שהוסכם ביניהם כי על האב לשאת בהם, ובעת שאכן ביכולתה הייתה לעשות כן."

5. זאת ועוד, כעולה מן ההלכה המנחה, הרי שגם אם בית המשפט לא דן ספציפית במזונות הקטין בהליך הראשון וגם אם הקטין לא נכלל כצד להסכם – לא ייקבע באופן אינסטינקטיבי כי הקטין אינו כפוף להסכם. מצב אחר ייצר תוצאה בלתי רצויה לפיה גם במצב בו נקבע שיעור המזונות במידה המספיקה לצרכי הקטין, אך מסיבה כלשהי לא נקבע בבירור כי הקטין צד להסכם או לא נקבע בבירור כי בית המשפט דן במזונות הקטין, יוגשו תביעות חדשות למזונות כניסיון "לשפר עמדות" מול האב. מצב זה ביקש בית המשפט לשנות בהחלטתו זו.

בית המשפט דן במקרה הפשוט, בו שאלת מזונות הקטין נדונה בבית המשפט (וייתכן אף שהקטין נכלל כצד להסכם), במקרה זה בהכרח הקטין מחויב לפסק הדין ועל כן התביעה החדשה היא בגדר "תביעה ראשונה", בה על מנת להגדיל את שיעור המזונות נדרש שינוי נסיבות מהותי.

במקרה ההפוך קבע בית המשפט כי גם אם לא נדונה שאלת המזונות, אין זה אומר בהכרח שהקטין אינו מחויב לפסק הדין. רק במקרה שבית המשפט ייבחן מה היו הנסיבות בעת כריתת הסכם הגירושין ויגיע למסקנה לפיה קופחו זכויותיו של הקטין במסגרת אישורו של ההסכם, אזי רשאי הקטין להגיש תביעתו.

שאלת קיפוח זכויותיו של הקטין תיבחן על פי מכלול הנסיבות כפי ששררו קודם לכריתת הסכם הגירושין, ובהתחשב בהכנסות ההורים ויכולתם הכלכלית בזמן ניהול ההליך המשפטי. במיוחד תיבחן השאלה האם המזונות שנפסקו מנעו מהקטין את סיפוק צרכיו.

שאלת סיפוק צרכי הקטין תיבחן, בין היתר, על-פי משך הזמן שחלף בין התביעה הראשונה לשניה. ככל שעבר זמן ניכר יותר, כפוף כמובן לנסיבותיו של המקרה הספציפי, יש בכך להצביע שאכן סופקו כדבעי צרכי הקטין.

לא מן הנמנע לציין, שבית המשפט קובע כי גם אם נקבע שיעור מזונות נמוך (אך לא נמוך מדי המהווה למעשה כמעט השתחררות של האב מתשלום דמי המזונות), אולם האם יכולה הייתה לספק את צרכיו של הקטין, הרי שהגשת תביעה חדשה, משמעותה "תביעה נמשכת", בה יש צורך בהוכחת שינוי נסיבות מהותי, קרי מצב בו הקטין מחויב לפסק הדין.

החלטת בית המשפט קובעת, למעשה, שבקביעת שיעור המזונות בתביעה החדשה, יש להתחשב ביכולתה הכלכלית של האם ומבטל או, למצער, מקטין את חבותו המוחלטת והבלעדית של האב.

בית המשפט מסכם את השיקולים דלעיל בשאלה האם אכן הטענה של הקטין כי לא די היה במזונות שהוסכמו בין הוריו לספק צרכיו, אכן נכונה היא ונטענת בתום לב, בהתחשב בכל אשר פורט עד כה, או שמא טענה זאת המושמעת– ברוב המקרים על ידי אמו – אין בה אלא ניסיון של האם להשתחרר מחובה שנטלה על עצמה, קרי נשיאה בצרכי הקטין מעבר לסכומי המזונות שהוסכם ביניהם, ובעת שביכולתה לעשות כן.

במקום סיכום

6. כאשר האם מגישה תביעה בשם הקטין, להגדלת מזונות אשר נקבעו בהסכם גירושין, נדונו ואושרו בפסק דין, מתחייבות המסקנות המשפטיות הבאות:

6.1. אין מדובר בתביעה ראשונה או בתביעה עצמאית של הקטין, אלא בתביעה להגדלת מזונות.

6.2. בפנינו "מעשה בית-דין" בדמות השתק עילה והשתק פלוגתא.

6.3. הקטין חייב להצטייד בעילה משפטית, שמהותה – שינוי נסיבות מהותי שאירע בין הנסיבות ששררו בעת אישור הסכם הגירושין ובין יום הגשת התביעה, על-מנת שדלתות בתי-המשפט ייפתחו בפניו.

6.4. אם לא אירע שינוי נסיבות מהותי, או שהקטין לא הוכיח זאת – דין התביעה להידחות.

7. כאשר עיון בכתב התביעה יגלה, כי אם הקטין בחרה מסלול דיוני אחד ויחידי ולא שני מסלולים חלופיים, קרי בחרה לאחוז בקונסטרוקציה שהתביעה שהוגשה היא תביעה ראשונה ומימוש הזכות העצמאית של הקטין לתבוע את אביו, כיוון שכך – דין תביעת האם יהיה להידחות.

הכותבת הינה בעלת משרד עורכי דין בוטיק מוביל בישראל, המתמחה בתחומי המשפט האזרחי-מסחרי, אישות וניהול הון עסקי ומשפחתי. דיני משפחה, גירושין וירושה, תיקי "גנבת זרע", חקיקה ומדיניות, נדל"ן, דיני חוזים, דיני חברות, פשיטת רגל והסדרי נושים, דיני תקשורת, דיני קניין רוחני, לשון הרע ופגיעה במוניטין. 

מייל: miritalaw@gmail.com

אתר אינטרנט: www.mirita-law.co.il

** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברת איננה נושא באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

5 במרץ 2012