אבהות

בשלב ראשון במסגרת הטיפול בתופעת "גניבת זרע" עולה סוגיית האבהות. קביעת זהותו של אבי הילד הנה בעלת השלכות הרות גורל על חיי הקטין הן בנוגע לזכויותיו וחובותיו של האב כלפיו והן בנוגע לסטאטוס של הקטין בכל הנוגע לענייני נישואין וירושה ולמסגרת המשפחתית אליה שייך.

בפסיקה הקיימת, שדנה בסוגיה זו ניתן להיווכח שהעיקרון המנחה הינו טובת הילד, כלומר, האם טובת הילד לדעת מיהו אביו או לחילופין עלול הדבר לגרום לקטין נזק בלתי הפיך לדורות (במידה והאישה נשואה עלולים להכריז עליו כממזר דבר שיצור אות קין על הקטין שעלול למנוע ממנו להינשא בעתיד על פי המסורת היהודית).

על מנת לקבוע את זהות האב יש להגיש תחילה תביעת אבהות, מניסיון העבר ניתן ללמוד כי פעמים רבות במקביל לתביעת אבהות מוגשת גם תביעת מזונות זאת בשל העובדה שחובתו של האב לשלם מזונות לקטין הנה רק לאחר שנקבע ( אם באמצעות בדיקת אבהות ואם באמצעות ראיות ) כי אכן מדובר באבי הילד.

במסגרת התביעה ניתן לבקש מבית המשפט להורות להוציא צו לבדיקת אבהות ( רקמות ) שתבוצע בבי"ח, חשוב להדגיש כי בניגוד לעבר שהיה נדרש לבצע הליך פולשני כגון בדיקת דם שהרי כיום מדובר בבדיקה לא חודרנית שמבוצעת באמצעות דגימות רוק או שיער.

חשוב לדעת כי במידה והגבר מסרב לבצע בדיקת אבהות ( במיוחד כיום שאין הדבר כרוך בבדיקה פולשנית ) ללא נימוקים מוצדקים לכך או לחילופין ללא טענות שיסתרו את טענת האישה בנוגע לסבירות כי הנו אבי הילד, עלול הדבר לשמש ראייה כנגד הגבר ובית המשפט עלול לקבוע כי הינו אביו חרף העובדה שאין ממצאים של בדיקת רקמות.

כאמור כפי שצוין בית המשפט יבחן מהי טובת הילד ובמידה וישנו חשש לפיו יוכרז הקטין כממזר, בית המשפט עלול לסרב ליתן צו לבדיקת אבהות ואף לקבוע כי הגבר איננו אביו חרף ראיות חותכות בעניין.

לעניין קביעת אבהות אמר כב' הנשיא שמגר כי זכותו של קטין לדעת מיהו אביו הינה זכות שנגזרת מחוק יסוד כבוד האדם:

"ואם יבקש לדעת מי אביו, מי אמו, מניין בא – "מי אני". יזעק כבודו יחייב אותנו, את כולנו להושיט יד לעזרו. זכות יסוד כבוד האדם כוללת את רצונו של הקטין כילוד אנוש לדעת מוצאו, כדי לשמור על זכויותיו הקנייניות, המשפחתיות והאנושיות…."

כיצד מוכיחים אבהות ועל מי נטל ההוכחה?

בית המשפט לענייני משפחה הוא הגוף שבסמכותו להורות על ביצוע בדיקה גנטית וזאת תתבצע על פי צו, ועל כן עליו להיות זה ששוקל את השיקולים השונים ועורך את האיזונים בין האינטרסים השונים. השיקול המרכזי המנחה את בית המשפט עת דן הוא בעניינו של קטין הוא טובת הקטין.

בשנת 2000 נכנס לתוקפו חוק מידע גנטי, התשס"א-2000, מטרתו להסדיר עריכת בדיקות גנטיות ומתן יעוץ גנטי ולהגן על זכות הנבדק לפרטיות לגבי המידע הגנטי. החוק קובע ומפרט את התנאים ואת הדרך לביצוע בדיקות גנטיות. טרם ביצוע הבדיקה הגנטית, יש צורך בהסכמה מדעת של הנבדק. במקרים בהם מדובר בקטין מצחת לגיל 16, בפסול דין או בחסוי, אזי נדרשת הסכמת האחראי (האפוטרופוס) עליו בכתב, אלא אם התקיימו מספר חריגים כמצויין בחוק.

פסקי דין בנושא אבהות

תמ"ש (ב"ש) 12190/01 אלמוני נ' פלוני – קטין (לא פורסם – פס"ד מיום 15.4.03) – כבוד השופטת א' לאופר, מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, קבעה כי הנתבע סירב להשתתף בבדיקת אבהות ובנסיבות העניין סירובו להיבדק לא הושתת על טעם סביר. על כן, יש להסיק מסירוב זה את המסקנה ההגיונית, היחידה, המתחייבת, מכבישת ראייה מכרעת כזו, שהנתבע הוא אבי הקטין.

משמעות הסירוב לערוך בדיקת רקמות

על פי הפסיקה לא ניתן לכפות לערוך בדיקה. ואולם, כאשר מסרב מי מהצדדים לערוך בדיקת רקמות, יש לכך משמעות מהפן הראייתי ומהפן העובדתי.

מהפן הראייתי – המדובר בתובע שלא הביא את הראיה הטובה ביותר, על אף שראיה זו מצויה בידיו, ועל אף שאין כל קושי אובייקטיבי להביאה, שכן ראיה זו כרוכה באי נעימות קלה ביותר – אם בכלל.

מהפן העובדתי – משום שכל ראיה אחרת, כגון עדויות, או ראיות נסיבתיות אחרות, איננה יכולה ללמד בוודאות סבירה כי העובדות הן כאלה להן טוענים התובעים.

במקרה של סירוב יכול שישמש הדבר כראיה נגד המסרב, הכל לפי ראות עיני בית המשפט.