לאיזו ערכאה לפנות – בית דין רבני או בית משפט לענייני משפחה
במדינת ישראל קיימות שתי מערכות של בתי משפט שלהן הסמכות לדון בענייני גירושין מזונות, חלוקת רכוש, אחזקת ילדים וכו' – בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים.
מצב זה יצר תופעה המכונה "מרוץ הסמכויות". מי שפונה לערכאה הנוחה לו קובע את "סדר היום" של הסכסוך, את אופיו, ויש להניח כי התוצאה שתתקבל תהיה לשביעות רצונו.
הדעה הרווחת היא כי לגבר עדיף להתדיין בבית הדין הרבני ואילו הערכאה העדיפה לאשה היא בית המשפט לענייני משפחה. לא תמיד דעה זו נכונה. ישנם מקרים מסויימים בהם לאשה עדיף שדיון בהליך הגירושין בעניינה ייערך בית הדין הרבני.
בחלק מהנושאים הקשורים קשר הדוק לגירושין – כגון מזונות אשה, רכוש ומשמורת ילדים, לביהמ"ש לענייני משפחה ולביה"ד הרבני סמכות מקבילה. המשמעות של הסמכות המקבילה היא שבן זוג יכול לפנות לאחת הערכאות ולהעניק לה את הסמכות לדון בנושאים אלו.
הסיבה לחשיבות הפנייה לערכאה הנכונה והשונות בין הערכאות נובעת מהדין על פיו פוסקת אותה ערכאה ומתפיסת העולם שלה.
בענייני רכוש למשל, בית המשפט לענייני משפחה פוסק על פי החוק האזרחי ואילו ביה"ד הרבני, בדרך כלל פוסק עפ"י הדין הדתי (למרות פסקי דין שניתנו ע"י בג"צ המחייבים את בתי הדין הרבניים לפסוק בנושאים מסוימים עפ"י החוק האזרחי). בחוק האזרחי יש שוויון בין בני הזוג ואילו בדין הדתי לכל אחד מבני הזוג זכויות וחובות שונים. כל זכות או חובה, נשקלת בהתאם למצב בין בני הזוג ומטרת ההליך.
בנוסף, סדרי הדין והראיות שונים מערכאה לערכאה. חשוב לבחור את הערכאה המתאימה גם עפ"י החומר הראייתי שבידי התובע.
אין פתרון גורף בשאלה למי כדאי לפנות לאיזו ערכאה שיפוטית. כל מקרה הוא ספציפי והדבר תלוי בהרבה מאוד גורמים ועובדות. התפסיה הרווחת כי ביה"ד הרבני "טוב יותר" לגברים וביהמ"ש לענייני משפחה "טוב יותר" לנשים, איננה נכונה.
חשוב לא פעם להקדים את בן הזוג על מנת שהעניינים שבמחלוקת יידונו בערכאה העדיפה לך. צריך להדגיש כי קבלת ייעוץ הראשוני על ידי עו"ד המתמחה בדיני משפחה יכולה להיות קריטית גם בנושא זה. בפעמים רבות ישנו "מרוץ סמכויות" בין הערכאות הללו, כאשר צד אחד הגיש תביעה בביה"ד הרבני ובן הזוג פונה לביהמ"ש לענייני משפחה.
מרוץ סמכויות בנושא תביעת מזונות
במקרים רבים מנסה גבר העומד בפני הליך גירושין להזדרז ולהגיש את תביעתו לבית הדין הרבני ומבקש הוא לכרוך בתביעה את נושא הגירושין, מזונות אשה, מזונות ילדים, משמורתם.
את נושא הדירה יעדיף בדרך כלל הגבר להשאיר לדיון בבית המשפט לענייני משפחה, כדי להפעיל לחץ על אשתו באמצעות הסיכון בפניו היא עומדת, שדירת המגורים עומדת להימכר לאלתר.
אשה גם תעדיף כי נושא הרכוש ידון בבית המשפט לענייני משפחה, שכן בית המשפט יעניק לה – ברוב המקרים – מחצית מכל רכוש בין אם הוא רשום על שמה ובין אם לאו, ואילו גורל הרכוש בדיון גירושין בבית הדין הרבני יוכרע בהרבה מקרים לפי צורת הרישום אף בלא כל קשר למאמץ המשותף ולתרומת האשה בניהול משק הבית ובגידול הילדים.
השוני בין הפסיקה שבין בתי הדין לבתי המשפט גורם לתופעה של מרוץ סמכויות וכל הקודם – זוכה. יש גם משמעות פסיכולוגית לשאלה מי עשה את הצעד הראשון בלא כל קשר למצב המשפטי. מי שעשה את הצעד הראשון מרגיש כי ידו על העליונה והוא בא עם בטחון רב למשא ומתן וכך משיג יתרון מסויים גם אם אין לכך בסיס משפטי מוצדק.
לא בכל מקרה שבו גבר הקדים וכרך בבית הדין הרבני את הנושאים הקשורים בגין גירושין הדבר פועל לרעת האשה, שכן על הגבר להוכיח ולעמוד בשלושה תנאים כדלקמן:
א. כנות תביעת גירושין
ב. כריכה כדין
ג. כנות הכריכה
היה והגבר לא יצליח להוכיח את שלושת התנאים המצטברים – יערך דיון גירושין בבית המשפט לענייני משפחה למרות שהגבר הקדים את האשה ולמרות שהגיש את התביעות לפניה.
קיימים מקרים בהם למרות הגשת התביעות על ידי הגבר לבית הדין הרבני – תהיה הסמכות נתונה לבית המשפט למשפחה. כל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו המיוחדות. בכל מקרה בו יש ספק האם להגיש תביעה כדי "לתפוס את הסמכות" או לא להגיש כדי שלא להסלים את המצב – מומלץ להגיש תביעה על מנת לוודא שהערכאה הרצויה לאותו לקוח תדון בנושא, ומיד לאחר הגשת התביעות – להציע לבן הזוג לפנות לגישור.
אשה תעדיף לתבוע את מזונותיה ואת מזונות הילדים בבית המשפט לענייני משפחה, מאחר ובית המשפט פוסק – ברוב המקרים – מזונות גבוהים יותר, ומצמיד אותם למדד, בעוד שבית הדין הרבני פוסק ברוב המקרים – מזונות נמוכים יותר הצמודים לתוספת היוקר בלבד.