משמורת ואפוטורפוסות הינו תחום מורכב ורגיש. הטיפול בתחום זה דורש מקצועיות רבה, שכן התחום נוגע בדיני נפשות, בייחוד בנפשם של הילדים, אשר עלולים להיפגע מאוד מהליך הגירושין.
על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות משנת 1962, הוריו של קטין מהווים האפוטרופסים הטבעיים שלו, כלומר חובתם וזכותם לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, שמירת נכסיו, קביעת מקום מגוריו, וייצוגו בפני רשויות. בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם, חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה, ובאין הסכמה יש לפנות להכרעת ביהמ"ש.
עוד בשלבים המוקדמים של פירוק התא המשפחתי יש לתת את המחשבה על האופן בו יגדלו הילדים. בידי מי תהיה המשמורת על הילדים? מי יקבע את ענייני החינוך? כיצד יראו הסדרי הראיה עם ההורה הלא משמורן? האם ניתן לקבל משמורת משותפת?
עקרון טובת הילד הוא עקרון העל המנחה את כל בתי המשפט בכל הערכאות, כאשר בוחנים סוגיות כגון משמורת, הסדרי ראייה, הגירה ושאר תביעות בעניין קטינים.
הסדרי ראיה
כאשר נקבעת בידי מי תהיה משמורת על הילדים, נקבעים גם הסדרי ראיה של הילדים וההורה שאינו משמורן. הסדרי הראיה נקבעים בהתאם למרחק המגורים בין מגורי ההורה הלא משמורן וההורה המשמורן, בהתאם לצורכי הילדים וגילם.
הסדרי הראיה הינם שונים ומגוונים ונקבעים באופן פרטני.
ההסדרים הנפוצים ביותר הינם הסדרי ביקור אצל ההורה הלא משמורן, הכוללים שני ביקורים באמצע השבוע, בשעות אחר הצהרים, כאשר ביקור אחד כולל לינה והביקור השני מסתיים בשעות הערב וכן ביקור בכל סוף שבוע שני הכולל אף הוא לינה. כמו כן, בדרך כלל נקבעת חלוקה שווה בין ההורים בחגי ישראל ובתאריכי חופשות מהמוסד החינוכי.
נהוג לקבוע כי עד גיל 6 הילד או הילדה אינם לנים אצל האב, לאור הצורך הגדול יותר בקרבה לאימם. בהתאמה, בדרך כלל לילדים בגיל 16 ואילך לא נקבעים הסדרי ראיה מתוחמים, שכן ילדים אלו "מצביעים ברגליים".
ישנן משפחות בהן הסדרי הראיה הינם הסדרים רחבים, כאשר הילדים לנים יותר לילות אצל ההורה שאינו משמורן. מאידך, במקרים של אלימות, או בעיות מסוג אחר, הסדרי הראיה מתקיים במרכז הקשר. מרכז הקשר הינו מרכז השייך לשירותי הרווחה ובו פוגש ההורה שאינו משמורן את ילדיו, בנוכחות גורמי הרווחה.
לרוב, במסגרת הסכם גירושין , מצויין במפורש כי שני ההורים הם האפוטרופוסים על הקטין, ובידי מי תהיה משמורתו. כמו כן, בהסכמים רבים מצויין כי החלטות בנוגע לקטין יעשו במשותף, ובעיקר החלטות בנושאים מהותיים יותר, כגון טיפולים רפואיים, חינוך, וכד'.
הגירת קטינים
הגירת קטינים לחו"ל עם אחד ההורים הינו נושא סבוך ביותר, לאור העובדה כי שאלת המשמורת בו מקבלת משנה תוקף. בתיקי הגירה, ההחלטה באם לאשר הגירת הקטינים לחו"ל עם אחד ההורים, נבחנת גם היא על פי טובת הילד, תוך בדיקות מעמיקות וארוכות שנערכות אצל מומחים.
על ההורה הרוצה להגר להוכיח כי טובתו של הילד היא לחיות עם ההורה שרצונו להגר (בד"כ האם). בית המשפט בודק בתיקים מסוג זה, האם טובת הילד תהיה להגר למדינה אליה מבוקש, האם טובתו תהיה להישאר עם שני ההורים בישראל (במידה וקיימת אפשרות כזאת), או האם טובתו להישאר בישראל עם ההורה שאינו מתכוון להגר.
חטיפת קטינים
לעיתים אנו נתקלים במקרים בהם הורה הוציא את הילדים הקטינים לחו"ל, ללא כל כוונה להחזירם לארץ. כאשר הצד שנשאר בארץ מבין כי ההורה שלקח את הילדים, אינו מתכוון להחזירם, עליו לפעול במהירות למען החזרת ילדיו החטופים, בהתאם לאמנת האג.
במקרים כאלו יש משמעות גדולה ליעד שאליו נלקחים הילדים. אם הילדים נלקחים לארץ החתומה על אמנת האג, חזרתם של הילדים לארץ תהיה קלה הרבה יותר. הדבר מתבצע ע"י ניהול משפט מהיר במדינה אליה נחטפו הילדים. באם ביהמ"ש הזר אכן מסכים כי הילדים נלקחו ללא הסכמה בין ההורים, הוא מורה על החזרת הילדים לישראל.
באם הילדים נחטפים למדינה שאינה חתומה על אמנת האג, החזרתם של הילדים תהיה מסובכת הרבה יותר.