זכינו בתורה לתואר הנכסף ״עם סגולה״, כביטוי ליחודיות של עמנו; אלא מאי, מסתברא שיחודיות לא בהכרח חיובית, בעיקר כאשר היחודיות מחילה עלינו בכח לא פחות משתי מערכות דינים מנוגדות; זאת, בניגוד ל״מדינות הנבערות״, חלילה נהיה דומים להן. גאווה? אז זהו, שלא!!! במקרה של עם הסגולה, כוחו של הדין הדתי גובר על כוחו של הדין האזרחי, ובנושא המזונות, כמו גם רבים אחרים, עדיף היה לנו לוותר על התואר הנכסף, ולהסתפק ״רק״ במערכת דינים אחת;
השוד מתבצע לאור יום, וחמור מכך זוכה לגושפנקא – בעידודן, תמיכתן וסיוען של הרשויות הרלוונטיות, בהן הכנסת (המחוקק) ובתי המשפט/הדין הרבניים (השופטת).
אין זו עבירה על החוק ״לשדוד״ כספים מגברים;-
-הגם אם האשה מרוויחה שכר דומה ואף גבוה יותר.
-הגם אם מדובר באב בעל כורחו שלא רצה ולא הסכים להריון וללידה.
-הגם אם האשה דואגת באמצעות תלונות שווא או מונעת מהגבר בדרך אחרת מלראות את ילדיו.
-הגם אם מתקיימת משמורת משותפת;
מזונות ישלם ועוד איך ישלם!
בדומה, אין זו עבירה על החוק לשדוד כספים, ויתור או הפחתת המזונות/רכוש, מנשים:-
-הגם שכל רצונן בפרידה/גירושין.
-הגם בתמורה לגט;
הכל בחסות ההלכה היהודית.
מעשי השוד מתבצעים, כביכול, תחת המעטה של עקרון העל בשיטתנו – טובת הקטינים, שאין חולק שאין בילתו; אולם נשאלת השאלה: האם ברוב מדינות אירופה הנאורות ומדינות בארה״ב, אין רואים את אותו עקרון לנגד עיניהם בחלוקת נטל שיוויונית ללא קשר למיגדר, של הכנסות ההורים וההוצאות בגין הקטין, באמצעות שלל נוסחאות חשבונאיות ברורות והוגנות?!!
האם דו״ח ועדת שיפמן (ועדה מקצועית שמונתה במיוחד לשם כך), שעמלה ושיכללה נוסחה דומה, אך שוכב שנים כאבן שאין לה הופכין, המלצותיו תלושות מן המציאות?!
התשובות ברורות; הבעיה היתה ונותרה אחת – במדינת עם הסגולה כוחו של הדין היהודי גובר על הדין האזרחי, וזה כופה עלינו את המצב הנגוע באבסורדום חולני. הכפיה הדתית כה מושרשת בחברתנו, עד שאין מי שירים את הדגל האדום ויאמר דיי!!! אף חלקם של השופטים מודים כי פסקי הדין היוצאים תחת ידיהם אינם הגיוניים בעליל, ומתנצלים לא אחת בנימוק של תחולת הדין הדתי, בלית ברירה, על המערכת האזרחית. אין די בהתנצלות! יהודים גאים אנו, אך גם אזרחי מדינת ישראל. אין להמשיך ולכפות על הכלל הלכות ישנות שנס ריחן לפני עשרות, אם לא מאות שנים. יתרה מזו, זכות היסוד של האדם – הבחירה החופשית, אסור לה שתיסוג מפני כפיה, שהרי זו מהותה של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים וכל אדם זכאי לבחור לו את דרכו – האזרחית, הדתית, שביל הזהב. כפי, שבנושא הנישואין צעדנו צעד קדימה, עתה חובה עלינו להרים על נס את נושא המזונות, כמו גם נושאים רבים נוספים: אחריות כלכלית והורית משותפת, תלונות שווא, סרבנות גט ועוד.
לא עוד כפיה – מכל סוג ומין! אמרנו שיוויון, אזי שיוויון אמיתי הוא במציאת שביל הזהב בין כל הזרמים והפלגים בעם.
עוד בסרטונים מהרצאותיי בכנס ״שוד המזונות הגדול;אפרטהייד מיגדרי״. מוזמנים לצפות.
http://www.mirita-law.co.il/?page_id=824