חלוקת רכוש וחובות בגירושין;ניפוץ מיתוסים

ה-מיתוס ה-גדול מכולם – הרכוש נחלק תמיד בין בני הזוג מחצה על מחצה

*מאת עו"ד מירית ענתבי

היה לי הכבוד להנחות ולהרצות בכנס נוסף בנושא חשוב ועקרוני בהוויית חיינו – "חלוקת רכוש וחובות בגירושין". תחת נושא זה נדונו סוגיות כבדות משקל, לרבות האבסורדום בתחום האכיפה וקיום של הסכמי ממון, בעקבות גל של תביעות לביטולם והחלטות על בטלותם; חובות המביאים לפשיטת רגל בעת גירושין; רכוש שנצבר טרום נישואין – נדל"ן, חברות, מוניטין ועוד – מעמדו בעת גירושין ועוד.

בפתח הדברים אומר כי כותרת המאמר איננה ממש קולעת למצב המשפטי בבתי המשפט לענייני משפחה. חלקם של עורכי דין בתחום מתלוננים כי בשם הפלייה מתקנת לטובת נשים, מפקיעים מהגברים רכוש, במילים אחרות מתבצעת במדינה הפקעת רכוש בשם אג'נדות פמיניסטיות-רדיקליות שאין להן כל קשר לשוויון בין המינים. אחרים טוענים, כי דווקא הנשים מופלות, שכן מרביתן יורדות ברמת החיים לה הורגלו במהלך הנישואין, ובעיקר אלו שבהן שהן נשות קריירה ו/או בעלות נכסים שבתי המשפט "אוהבים" "לקנוס" על היותן מצליחות יותר מהגבר, על העדפתן את הקריירה על פני גידולם של הילדים ועוד.

בנסיבות אלה, המיתוס ה-גדול מכולם – הרכוש תמיד נחלק בין בני הזוג מחצה על מחצה.

אפתח את הדברים בניפוצו של המיתוס – דה-יורה הכלל הוא שוויון בחלוקת הרכוש; דה-פקטו אין שיווין.

במה דברים אמורים?

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") האמון על נושא חלוקת הרכוש, בסעיף 5(א) שבו, אכן קובע חלוקה שיוויונית של נכסי בני הזוג בעת עריכת איזון משאבים, כהאי לישנא:

   5. "הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין

(א)         עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

אלא מאי, כבר במסגרתו נקבעים שלושה חריגים על פי הדין –

(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;

(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם".

הנכסים הנזכרים בסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון זכו בפסיקה לכינוי "נכסים חיצוניים", הגדרה שנטבעה בפסיקת בית המשפט העליון בע"א 4151/99 בריל נ' בריל, פ"ד נה (4) 709. אולם, אלו נדונו במאמר אחר הנושא את הכותרת: "זכויות מלפני הנישואין בעת הגירושין: נכסי נדל"ן, נכסי קריירה, חברות ועוד; גירושין בעלי חברות, בעלי נכסים והייטקיסטים".

אם בכך לא סגי, הרי שבסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון נקבעה סמכותו של בית המשפט לסטות מהחלוקה השוויונית, מטעמי צדק והגינות, ולהורות על חלוקת הרכוש לפי יחס אחר. אין ספיקא כי מדובר במונחים סובייקטיביים לחלוטין, המעניקים לבית המשפט שיקול דעת מוחלט, ואכן בתי המשפט מאוד יצירתיים בשימוש בסעיף זה, ואנו רואים פסיקות של 40%-60% וגם 30%-70%, לרוב לטובת האישה. "לרוב", שכן קיימים מקרים של אותן נשים חזקות, בעלות קריירה, בעלות נכסים וכיו"ב כמפורט לעיל.

בפרקטיקה, נשמעות, מחד, הטענות כי הגברים נמצאים תחת מתקפה שבית המשפט יפקיע את רכושם לטובת האישה בדרך יצירתית זו או אחרת. ראשיתה של ההפקעה בכך שבתי המשפט דוחים את תביעות הרכוש לשלב מאוד מאוחר, ובמהלך תקופה זו דמי המזונות מצטברים.  במקרים רבים האישה עם הילדים נותרת בדירת מגורי הצדדים, והגבר נאלץ מסיבה זו או אחרת לעזוב את הדירה טרם הגירושין. במקרה דנא הגבר איננו זכאי תמיד לדמי שימוש שוטפים, ולהיפך לעיתים בנוסף הוא מחויב במדור. במקרה של מחלוקת על מכירת הדירה, זו נמכרת בכינוס נכסים, כאשר הכונסים זכאים לאחוזים גבוהים מן התמורה. ולענין חלקו של הגבר בתמורה, הרי לא תמיד זה משוחרר, ולעיתים משמש כבטוחה באמצעות עיקולים עבור תשלומי  דמי מזונות מראש.

ואם לא די בכך, האישה היא שלרוב טוענת שהגבר צבר במהלך שנות הנישואין מוניטין. אז צריך לברר אם יש מוניטין ואם כן מה שוויו. לכך מצטרף חוק הפנסיה החדש שנחקק השנה, חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד – 2014, לפיו בן זוג זכאי לזכויות מהפנסיה של בן הזוג השני, וכאמור לרוב אלו זכויותיו של הגבר. לפני כחודשיים, קבע בית המשפט שהגבר  במקרה זה, גם צריך לשלם קנס, אם הוא הרוויח יותר מאשתו, ותחת הכותרת פערי שכר עתידיים, מחשבים לו כמה שכר הוא ישתכר עד סוף ימיו, מהוונים לתשלום היום, אף אם הוא חס וחלילה ימות מוקדם, ייהפך נכה או יקרה לו אסון אחר או פשוט הפוטנציאל לא יתממש בפועל.  בית המשפט העליון הוסיף הלכה נוספת שגם כאשר יש מקרי אלימות קשים, אפשר להפחית את חלקו של הגבר מאיזון המשאבים, וכאן אגב אורחא המקום לציין, כי קיים החשש שכלי זה של תלונות שווא יזכה צד בכספים נוספים. כל זאת, בניגוד למקובל, שאלימות, אם הייתה כזו, הינה עילה נפרדת לתובענה נפרדת נזיקית.

ונשאלת השאלה: מה עם הנכסים שהיו לאחד מבני הזוג לפני הנישואין?  לכאורה, אלו צריכים להיות מחוץ למצבת נכסי החלוקה, אולם גם אלו מתחילים להיכנס למסכת החלוקה תחת הכותרת חזקת השיתוף. המסר הוא שאם בחרת להתחתן, התכוונת לשתף את בן/בת זוגך במה שצברת קודם לנישואין. צד יכול להכחיש עד השמיים, אבל כאן זו "מילה כנגד מילה" בדרך כלל. גם כאן זה החל בדירות מגורים, והתרחב יותר מאוחר גם לדירות להשקעה, ולנכסים מסחריים, שלפתע גם הם נכנסים למסכת החלוקה.

ומכאן לחובות. אם נשאל את האדם ההדיוט, האם זוג שמתגרש מתחלק גם בחובות, סביר שהתשובה תהיה: "ברור". דע עקא, זה לא המצב בפרקטיקה. לענין זה, אנו עורכי הדין רואים אינספור כתבי טענות בהם נשים טוענות "הנתבע הדיר את התובעת מעסקיו", "הנתבע לא שיתף את התובעת בעסקיו" או "לא יידע אותה" על עסקיו, וזאת כדי לבדל את האישה מהחובות.  כמעט תמיד בתי המשפט הופכים את נטל הראייה, ודורשים מהגבר להוכיח את כוונתה של האישה להשתתף עמו בחובות, והתוצאה היא שהגבר נותר עם כל החובות על כתפיו. במקרים החמורים, רבים מן הגברים שכל החובות הוטלו על כתפיהם, מגיעים לפשיטות רגל, בעוד שהנשים שחיו עמם כל השנים נותרות ברוכות נכסים, ולמצער, זוכות בהפטר מחובות משותפים.

ולסיום, אתייחס לקריירה של האישה. פעם אחר פעם אנו שומעים  את הטענה שאילו האישה לא הביאה ילדים לעולם עבור הגבר, היא הייתה יכולה לפתח קריירה. האמנם?! אף אחד לא שואל ולא בודק על איזו קריירה מדובר. אף אחד לא דורש מאותה אישה שמתלוננת על אובדן קריירה הוכחות שהקריירה שלה הייתה יכולה להמריא. יתרה מזו אף נשים ללא כל השכלה, למצער, בגרות, יכולות ליהנות מהטענה שבגלל הנישואין, הקריירה שלהם לא המריאה. פעם אחר פעם אני שומעת את הטענה ומתרעמת כאשה, שכן האשה (ברוב רובם של המקרים) איננה עובדת מבחירה בלבד, כי היה לה נח הדבר. יתרה מזו, לרוב הגבר מעודד אותה לצאת לעבוד על מנת שתיטול חלק בעול הפרנסה שאיננו עומד בו, או במקרה של גברים אמידים הרי אלו מעוניינים שנשותיהם חלף בילוי יום יומי בקאנטרי קלאב ובחנויות פאר, תהיינה עסוקות בדבר מה מועיל. אלא מאי, האשה היא זו שנמנעת מרצונה החופשי לצאת ולעבוד, תוך שנאחזת בכח במחוזות המזבח, הקרוי "ילדים".

הטענה הנטענת על-ידי עורכי הדין היא שהכוון איננו לעבר שיווין מגדרי אמיתי, אלא לעבר הפליה של הגברים באמצעות אותה סיסמא שכיום הינה ריקה מתוכן – "שיוון מהותי", קרי מתי שנח האשה דורשת שיוויון מתי שאין הדבר נח לה היא דורשת "הפליה מתקנת".

צא ולמד: אינספור מחקרים מצביעים כי לתעסוקה של אמהות יש השפעה חיובית על הישגים אקדמיים של ילדים, נטייה להשגת  תוצאות טובות יותר, עצמאות, בגרות נפשית, בעלי כישורים חברתיים טובים יותר ועוד. אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אולם עם כל הצניעות אומר שילדיי, הם הם ההוכחה המובהקת לכך.

מאידך, נשמעות הטענות, כי האשה מופלת לרעה. האשה אשר כל השנים תמכה בבעל, ניהלה את הבית וגידלה את הילדים כמעט תמיד יורדת ברמת החיים לה הורגלה במהלך הנישואין. מאידך, ככל שהעזה האשה "להזניח" את הבית, ופתחה קריירה וצברה מוניטין ונכסים, הרי שעליה לשלם על כך מחיר כבד, בדמותה של חלוקה לא שוויונית. יתרה מזו, אותה אשה מצליחה כמעט תמיד מצטיירת בעיני בית המשפט כ"מפלצת" אל מול אותו גבר אשר לפתע עומד ובוכה על דוכן העדים כמה מר גורלו, כאשר פעמים רבות מדובר במפקדים בצה"ל, בעלי קריירות מרשימות ועוד. אותם גברים הופכים לפתע לשבר כלי, והכל באשמתה של אותה מפלצת אשר העזה ועשתה עם חייה עוד דבר או שניים, מלבד גידולם של הילדים.

אגב אורחא, לא מן הנמנע לציין, כי אותם דברים, בשינויים המחויבים, חלים גם על בני זוג החיים חיים משותפים וכאלו שהוגדרו כידועים בציבור.

סיכומם של דברים, המיתוס בדבר חלוקה שוויונית של רכוש וחובות בגירושין נופץ באמצעות אינספור החלטות של בית המשפט. על אף, שדה-יורה הכלל הוא שוויון בחלוקת הרכוש; הרי שדה-פקטו אין מתקיים שיווין.

אין נפקא מינה איזה הוא המגדר המופלה, שכן הפסיקות הלא קוהרנטיות של בתי המשפט, הן אשר מובילות לכאוס משפטי עבור שני המגדרים, הן לענין חלוקת רכוש לא שוויונית, הן באמצעות גל של תביעות לביטול הסכמי ממון, הסכמי גירושין, הסכמי חיים משותפים ועוד, כאשר האבסורדום הגדול מכולם נעוץ בכך שבית המשפט אשר ההסכמים אושרו בפניו, הוא אשר מבטלם. קיימות אינספור החלטות על בטלותם של הסכמים, וישאל האדם הסביר: אם כן, במה הועילו חכמים בתקנתם?! האם יש טעם בעריכתו של הסכם, שכן ממילא יבוטל?!.

סבורני, כי התשובה לכך חד-משמעית ונהירה לכל – רצוי ואף הכרחי לנקוט בכל אמצעי אפשרי לצורך הגנה על הרכוש מבעוד מועד, אולם יש להביא בחשבון כי קיימת אפשרות כי ככל שההגנה הינה חזקה ואיכותית מבחינה משפטית, הרי שזו עלולה שלא לעמוד במבחן בבית המשפט בסופו של יום. בנסיבות אלו, התנהלות נכונה במהלך קיומם של חיי נישואין או זוגיות היא שתכריע את הכף לכאן או לכאן, ולפיכך מומלץ להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום האישות, ובנוסף גם בתחומים נוספים משיקים, לרבות נדל"ן, תאגידים ועוד, טרם הנישואין/החיים המשותפים, ואף לא פחות חשוב מכך – במהלכם, על מנת להגן על השייך לכם, ובשום אופן לא לאבד את זכויותיכם/רכושכם בבואכם לסיים את קשר הנישואין/הזוגיות.

הכותבת הינה בעלת משרד עורכי דין בוטיק מוביל בישראל, המתמחה בתחומי המשפט האזרחי-מסחרי, אישות וניהול הון עסקי ומשפחתי. דיני משפחה, גירושין וירושה, תיקי "גנבת זרע", חקיקה ומדיניות, נדל"ן, דיני חוזים, דיני חברות, פשיטת רגל והסדרי נושים, דיני תקשורת, דיני קניין רוחני, לשון הרע ופגיעה במוניטין. 

מייל: miritalaw@gmail.com

אתר אינטרנט: www.mirita-law.co.il

** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברת איננה נושא באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

23 בדצמבר 2014